בזמן האחרון דעתי השתבשה עלי והתחלתי לחבב בצורה די מדאיגה נעליים. נדמה כי המרדף אחר הפריט הראוי מבחינת איכות, צבע, דוגמא ומה לא רק התחיל אצלי ומי יודע מתי יסתיים. אני מניחה שאצל רוב הנשים התהליך הזה מוכר אבל, הלו?!? מדובר בי. אותה אחת שבכל עונה קרירה דואגת לשריין לעצמה שני זוגות נעליים: שחור וחום ובזה סוגרת את העניין. אותה אחת שעד כה הפגינה את חיבתה לליקוט נעליים בעונת הקיץ בלבד. אני שהתגאיתי בחוסני מפני מחלת הנעליים שכוחת המרפא הזו. שחשבתי לתומי שלי זה לא יקרה. אז זהו שהתבדיתי! נפלתי לטיפה המרה! כמו סיגריה, שאכטה אחת ואתה מכור. באמת! הרי מדובר בעולם ומלואו ידעתי את זה לפני כן. (אח... ההכחשה!) רק שלפתע אני מוצאת את עצמי מתעניינת יותר, חוקרת לעומק והכי גרוע! פוקדת חנויות נעליים. מוזר, אך עם זאת (לצערי) מרתק. מה יש בנעליים שעוצר את נשימתנו, מרוקן את ארנקינו ועוד משאיר אותנו עם חיוך מרוח על הפנים וטעם של עוד בפה? אולי זה העובדה שנעליים לא מציבות לנו שום תנאי קבלה וייראו עלינו טוב בלי שום קשר למשקל גופינו (וזו מספיק נחמה גדולה). בכלל, יש הטוענים שללקט נעליים זה כמו להיות אספנית אמנות והרי זוג נעליים של מנולו בלניק יהיו זולות בהרבה מציור מקורי של אנרי מאטיס. אז למה אני משתפת אתכם בהפרעות המתפתחות באישיותי? אז זהו שאם עקבתם אחר פרי מקלדתי (זהו שלב וידוא הקריאה) בוודאי אתם זוכרים שבאחד הפוסטים הבעתי את תשוקתי לנעליים בגובה הקרסול, עם חרטום מעוגל מלפנים, כאלה שישתלבו עם חצאית עדינה, אז מסתבר ש- my wish came true. במהלך הסיבוב השבועי שלי בתל- אביב וברוח העידן החדש שמעודד אגירת "כיסויי רגליים" הוספתי חנויות נעליים למסלול השופינג שלי וכך, עת אני פוסעת ובוחנת את המבחר המוצע, עיני הנץ שלי הבחינו באור בוהק של סטייל שקורן מזוג נעליים קסומות שהונחו על מדף קטן בין שלל המגפונים ונעלי החורף המסיביות. מסתבר שהן היו הזוג האחרון (מיותר לציין שהרגשתי הכי ברת מזל בעולם) וכנראה שאני לא היחידה שהבחינה ביופיין שכן בעודי מודדת אותן, כבר, זכיתי לתגובות השתאות מפי באי החנות. אז ה- foot candies הללו הן מבית היוצר של steve madden דגם impereal. אהבתי את ה- Patent Leather (העור המבריק), הגוון האפרפר המלכותי, את העקב שמוסיף קורטוב סקסיות לנעלים הבובתיות הללו ויעניק לי יתרון אנכי עם יציבות שתאזן אותי מלמטה וכמובן, כמובן, כמובן, הדבר הראשון ששבה את ליבי כשמבטנו נפגשו זה ה- "צוויצים" או בהגה המקצועית frill (שתבינו התרגום של frill בעברית הוא ציצה. איך בדיוק אמורים להגות זאת ברבים?), מקדימה (שמשום מה מזכירות לי מלמלה של חולצה ויקטוריאנית) ומוסיפים טונות של שיק לנעל שאני כבר לא יכולה לחכות ולהפגיש אותן עם שאר מכובדי הארון. ואני שואלת האם זו לא אמנות?
ובמבט "חודר" מקדימה....
ממש להציג אותן כאמנות
2 תגובות:
הנעליים מושלמות, תתחדשי!
תודה רבה!!!
הוסף רשומת תגובה