הפוסט הזה יעסוק מעבר לאופנה (היא תשתלב בהמשך) ויוקדש לנו- הנשים. (יסלחו לי כל הקוראים!!!)
במסגרת לימודי התואר שלי בחרתי בסמינר שעסק ב- "נשים- קולות והשתקה". הבחירה שלי נבעה לא מתוך פמיניזם מוצהר אלא מתוך הסכמה לסברה האומרת שנשים מציגות את עצמן כל הזמן כקורבנות וטוענות כל הזמן לפגיעה במעמדן. החלטתי להצטרף לקורס במטרה להתעמת עם האקדמיה ולהוכיח אחת ולתמיד שאנו הנשים מחלישות את מעמדנו במו ידינו. לא אגולל את כל התהליך בפניכן רק אומר שלאחר חצי שנה של התכתשויות מילוליות עם המרצה (שעליי לציין, מאוד נהנתה מהעניין) התחלתי לראות את הדברים אחרת. הבנתי שאמנם מעמד האישה צמח ומקבל הכרה אך עדיין יש לפנינו כברת דרך לא מבוטלת. כל כך הרבה יש באישה! אמא, חברה, בת-זוג, בת-אדם בעלת צרכים, קרייריסטית, עקרת בית, אישה אופנתית ואת כל זה היא צריכה לעשות בעת ובעונה אחת כשהיא נאבקת על זכותה לשוויון. אני לא ממש נמנית על הפמיניסטיות אבל אני מודה שבמשך השנים משהו השתנה בהשקפתי. ביום שישי האחרון הוזמנתי לאירוע התרמה למען "שדולת הנשים". באירוע לא הורגשה קורבנות ולא נשמעו ניסיונות להטיח את בעיית מעמדנו במין הגברי או במציאות עגומה, נהפוך הוא, הייתה התקהלות של הרבה נשים חזקות ואג'נדה ברורה אחת שנבעה מעוצמה והיא- שיש עוד מה לעשות! כדוגמא- שכר שווה, אפשרויות קידום, סחר בנשים, נשים מוכות, הכרה של מקום העבודה בזכותה של אישה ללדת (מבלי לפגוע בתנאיה או לפטרה). זה רק הוכיח את טענתי שהמאבק לקידום מעמד האישה צריך לבוא מהחוזק ולא מהקורבנות, ממקום שמכיל באופן שלם את הנשיות ומחבק אותה- את האינטליגנציה הרגשית שבורכנו בה, את האסתטיקה המופגנת, את החשיבה המורכבת. נשיות מבחינתי היא הכוח שלנו להודות בחולשה ביחד עם האלמנט החתולי שטמון בנו וגורם לנו לקום על רגלינו גם כשהמצב קשה. אספר סיפור נוסף שממחיש את הרעיון ואז נוכל להתפנות לאופנה נטו. במקום הופעלו מספר דוכנים ואחד מהם היה דוכן בגדים. מישהי לחשה לאוזני: "כמה סטריאוטיפי שבאירוע של נשים יש דוכן של בגדים. תראי כמה מתקהלות מסביב. זה ממש מעצבן." מיותר לציין שכמישהי שמחשיבה את עצמה אישה חזקה וגם נהנית מהתעסקות באופנה זה נורא הרגיז אותי ולכן השבתי – "אני בתור אישה אוהבת להיראות טוב, אבל זה לא הדבר היחיד שמגדיר אותי. למה ההתעסקות שלי עם איך שאני נראית צריכה להוות נקודת תורפה במעמדי? ברגע שנשים לא יתביישו במי שהן ויפסיקו לנסות להיות גבריות יותר, אז מעמדנו יתעצם. " ובאותה נשימה ניגשתי לדוכן ורכשתי לי חצאית חדשה (שכנעתי את עצמי שזה מתוך התרסה. אתן יודעות! למען המאבק!)....היה לי מאוד חשוב לשתף אתכן בהרהורי ליבי ובמעבר חד, עכשיו לאופנה....
ביום שישי האחרון הייתה "שמש שיקרית" ככה אני קוראת לקרני שמש שמאירות אבל לא מחממות ושנראה שהטמפרטורות עולות אבל בפועל הקור נשאר בעינו. בבוקר כשהתלבשתי, מאוד שמחתי שאוכל ללבוש חצאית כי בזמן האחרון היה קר מהרגיל (לא שאני מתלוננת, הרי אני חובבת חורף מושבעת) ומכנסיים זה היה הדבר היחידי שאיתו הייתי מוכנה לצאת לרחוב. מאוד נהניתי מההזדמנות לחלץ את אחת החצאיות האהובות עליי מהארון ולהתלבש בחגיגיות מה לרגל האירוע, בכלל.... אני אוהבת ללבוש חצאיות בחורף יותר מאשר בקיץ כי אז אפשר לשחק עם צבע הגרביונים וליצור רבדים של גוונים. השמש המדומה אילצה אותי להתמודד עם עננות וקור חודר אבל זה לא מנע מאיתנו (משפחתו של בן זוגי, אישי ואני) לנצל את יום שישי נטול המשקעים והפאנל נסע למסעדה בתל אביב וחתם את המפגש בצפייה בשקיעה אדמונית בחוף הים (למרות שקרני השמש בקושי הצליחו להפגין נוכחות מבעד לעננים). אני אוהבת את רצועת החוף של תל אביב בחורף- לא הומה, אפשר לראות את החול (ולא רק אנשים) ולשמוע את רחש הגלים. היה קצת קר אבל היה שווה כל רגע. זה מילא אותי באנרגיות לשבוע חדש.
דרך אגב, החצאית נרכשה בקאלה ושולבה עם גרביונים בצבע קקאו וחולצה בגוון אפור עכבר. הצעיף התלת שכבתי הוא מבית היוצר של "lollipops-paris" שאני מודה שבעבר היו מבריקים והיום קצת נוטים יותר לכיוון הקיטש, אבל עדיין אפשר למצוא פה ושם דברים הורסים שלהם. בכל מקרה צירפתי תמונה מקרוב של הצעיף כדי שתוכלו לראות עד כמה הוא מיוחד.
תודה לרעות ולאישי היקר על הצילומים. שיהיה המשך שבוע מקסים.
2 תגובות:
אני קוראת פה כבר זמן מה ועוד לא יצא לי להשאיר תגובה, ממש לא בסדר מצידי :)
מסכימה מאוד בנוגע לדרך הארוכה שיש לנו, הנשים. כששואלים אותי אם אני פמיניסטית אני תמיד עונה שכן. וזה כל כך לא קשור למי ישלם על מי בדייט. זה קשור לזכות הצבעה, שכר שווה, חופש תנועה ולימודים - דברים שעדיין נמנעים מנשים רבות בכל העולם.
אה כן, חוצמזה אני מאוד נהנית מהתמונות והרעיונות שלך!
tamary- כנראה שהפוסט דיבר אליך ולא סתם בחרת להגיב דווקא עכשיו. (עדיף מאוחר מאשר אף פעם, לא? :) שמחתי שקראת את הפוסט ולא רק עיינת בתמונות. אני נהנית מאוד לכתוב על אופנה אבל הרבה דברים שקורים מסביבי משפיעים ומהווים מקור להשראה עבורי. האמת היא שאני צריכה "להודות" להערת הבחורה באירוע שגרמה לי לחלוק את הרהורי ליבי על פני דפי הבלוג ובתור אחת שזכתה לא פעם ליחס מפלה בשל היותה אישה אני באמת מאמינה שמעמד האישה משתנה לטובה במרוצת השנים הודות לנשים חזקות שמבינות כמה כוח טמון בהן ומבקשות ליצור שינוי ממקום של דרישה ולא של תגובה, מכוח ולא מרחמים עצמיים.
הוסף רשומת תגובה