יום שבת היה יום יפהפה. השמש זרחה ולכוכב המשפחתי שלנו מלאו 3 שנים. מספיק סיבות טובות להוציא אותי מהבית. מה שלא קורה יותר מדיי בזמן האחרון. זה לא ששקעתי בדיכאון עמוק ואני שוכבת שרועה על המיטה כל היום עם שמיכה מתוחה מעל ראשי, אך אני מודה שבזמן האחרון הצפייה בטלוויזיה הופכת קשה מנשוא וכמישהי שחיה במדינה הזו ומתכננת להקים פה דור המשך זה מחלחל לתודעתי יותר מאי פעם. המראות של יישובי הדרום שחיים בסיוט מתמשך, התמונות של החיילים חדורי המוטיבציה המתארגנים לקרב והידיעות מדי יום על נפגעים מדירים שינה מעיני. האנשים הקרובים אליי מתמודדים עם מציאות שונה ממה שהם היו רגילים אליה ודברים פשוטים כמו- להתקלח בשקט, לצאת לעבוד, לטייל עם הכלב או אפילו ללכת לקניות במכולת השכונתית מקבלים משמעות אחרת. אמנם אני לא גרה בדרום המוכה אבל אני מספיק קרובה (גם מבחינה גיאוגרפית) כדי לחוש את זה והשבוע זה אפילו הגיע ל- "פתח ביתי", לעירי. במלחמה כמו במלחמה כל הצדדים נפגעים. לרגעים אחדים השאלה מי צודק ומי טועה מתגמדת כשחיים נגדעים. ליבי עם החיילים המגנים עלינו ועם יישובי הדרום הנאלצים כל יום לקום למציאות של פחד.
אומרים שאופנה מוכתבת מהלך הרוח התקופתי, מ-דברים שקורים מסביבנו, שמהלכים תרבותיים משפיעים על סגנון הלבוש. זה קרה בשנות ה-60- תקופת ה- peace and love . תקופה אופטימית שבה הדור הצעיר האמין ביכולתו למרוד. לשנות דברים. כמו תמיד האופנה מיישרת קו עם המציאות ומה יותר מתאים מחצאית מיני לעורר הדים ומחלוקות מסביב? איסורים חברתיים ומיניים ארוכי שנים נפרצים. ההיפים שולטים, מעשנים "אור ואהבה" וההדפסים הפסיכודליים הם הטרנד החם. זוהי תקופה שבה החלומות הגדולים של החיים נצבעים בכל צבעי הקשת וכך גם הבגדים. גם בשנות ה-70 האופנה מוכתבת מרחשי ההיסטוריה. משבר האנרגיה חותם את תקופת ילדי הפרחים ומפנה מקום לגלוחי השיער. זוהי שעתם של המדים, בדי ההסוואה וכמובן הפסימיות. הפאנק שולט ביד רמה והאופנה הופכת למרושלת (מכנסי הבאגי מטושטשי הגזרה הם ביטוי מצוין לכך), תוקפנית (צבע החאקי שולט ביד רמה) וזולה. לא פלא שהג'ינס המחוספס הופך להיות פריט חובה בכל ארון. ואלה רק שתי תקופות... אז גם אני מצאתי את עצמי השבוע מתהלכת בצבעים מלחמתיים, מתונים, אולי זה מתוך הזדהות למה שקורה מסביב אולי זה פשוט חוסר חשק לצבעים עליזים לא ממש נכנסתי לעומק העניין. פשוט זה מה שהרגשתי וככה התלבשתי.
האאוטפיט שבחרתי ללבוש מורכב מהז'קט האהוב עליי והוורסטילי הזה שבקלות יכול להפוך לשמלה (כשראיתי אותו לראשונה נאמר לי שזו שמלה. אבל אני החלטתי שזה יכול להיות גם ז'קט) -diesel, צעיף וסקיני ג'ינס-h&m, המגפונים האהובות עליי ביותר (לחורף 2008)- fly london.
הצילומים באדיבות הסבלנות הבלתי נלאית של אישי היקר! נתראה בקרוב....שיהיה שבוע שקט לכולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה