התחכום שבאיזון

את התמונה הזו דליתי לפני כל כך הרבה זמן מהאינטרנט שאני לא ממש זוכרת מאיפה היא. אני זוכרת שכשראיתי אותה לראשונה התאהבתי בתחכום השקט וברוך שהיא משדרת. מעבר לסלסולים המקסימים בחולצה (שישר קונים אותי) והשימוש בפלטת צבעים שמשלבת מספר תתי גוונים של אותו צבע, שזה נהדר, זה העלה בי תובנה ישנה בנוגע לשילוב פריטים בולטים (בטקסטורה, בצבע, בעיצוב) באאוטפיט. תמיד אהבתי פריטי אופנה שהם קצת חורגים מגדר הרגיל, שיש בהם טוויסט שהופך אותם למיוחדים יותר. עוד בעבר גיליתי שהסוד הוא לתת להם את מלוא הבמה ולצוות אותם לבגדים מתונים יותר. איזון זה שם המשחק. ליישם את זה אני נעזרת בעקרון הבא: אני חושבת מה בולט בפריט? וביחס ישיר לכך אני מתאימה לו פריטים שיהיו בצד השני של הסקאלה. איזון! זה נשמע כמו תרגיל במתמטיקה אבל הכוונה היא לדוגמא: חצאית בצבעים עזים או עיטורים אמנותיים מרשימים שמצליחה להתבלט בעודה תלויה על קולב בחנות, תקבל את דקות התהילה שלה בעולם הגדול גם אם היא תשתלב עם חולצת בייסיק פשוטה, בעלת צבע אחיד. גם התמונה היא כמובן דוגמא מצוינת לכך: הבחירה בשילוב החולצה המרשימה עם קרדיגן בצבע מתון וג'ינס הופכים את ההופעה לנחשקת יותר, לדעתי. כדי ליצור הופעה מרשימה מספיק פריט אחד בולט שישדר תחכום ושיק בשקט- לא צריך לצעוק. הרי אנחנו לא רוצות להיראות כמו מישהי שמבלה את כל יומה מול המראה. מהתובנה הזו קיבלתי השראה ביום חמישי האחרון כשיצאתי עם חברים לפאב תל אביבי שאיך נאמר? לא ממש שיקי. אני חושבת שקיים רק פאב אחד כזה בכ-ל תל אביב. מכוון שאני כבר לא נערת מסיבות פרועה ולא נוטה להישאר עד השעות הקטנות של הלילה (כנראה שזו תוצאה של מעבר לפרברים) ומאחר ובעירי הצנועה מסתובבים סטודנטים שמעדיפים להשקיע את זמנם במחשבות על הצומח והחי מאשר בהופעתם, אז אני מתרגשת כל פעם שאני באה לבקר את ביתי השני- העיר ללא הפסקה. זה נותן לי סיבה למסיבה ואופנה. עכשיו. מאחר וידעתי שהפאב שאליו אגיע מקבל בזרועות פתוחות גם כאלה שיצאו היישר מהמיטה (אני קצת מגזימה, אבל אתם מבינים את כוונתי!!!) והחליטו לשתות בירה, החלטתי שאני לא מוותרת על הכיף שלי אבל אני יוצרת הופעה מתוחכמת. האאוטפיט שבחרתי ללבוש עבד בעקרון התחכום השקט והוא קיפל בתוכו חולצה שרכשתי בבזאר ביתי שהציע בגדים מקסימים מפריז (והיא בולטת בפני עצמה), מיתנתי את כוחה על ידי אפודה של נעמה בצלאל ובשילוב ג'ינס של פורנרינה ומגפיים של pepe jeans יצאתי לדרכי. היופי בלבוש הזה שהוא על פניו נראה פשוט אבל מספיק פריט אחד להפוך אותו למיוחד יותר.. בכל מקרה מאוד נהניתי מערב עם חברים טובים, מוזיקה מצוינת ואהובי לצידי. מה עוד אפשר לבקש? שבוע טוב....

ובמבט מקרוב....

RETRO SHOES

בזמן האחרון בא לי נעליים בגובה הקרסול עם חרטום מעוגל ושילכו מעולה עם חצאית או גרביונים. נמאס לי מכמות המגפיים הבלתי נלאית שברשותי בהתחשב בעובדה שהן מקצרות קצת את גופי הקומפקטי. אז התחלתי לחפש ולבחון את ההיצע שקיים, עליי לציין שממש המצב לא משהו בחוץ. רוב הנעליים באות בדמות מגפיים וכשכבר מופיע זוג נעליים מקסים יש להן עומס אבזמים ורצועות או שהן בעלות עקב אימתני שברור לי שיצטרכו לגרד אותי עם שפכטל מהמדרכה אם אתפתה וארכוש אותן. גם נעליים פתוחות יתקבלו בשמחה, כאלה שישתלבו יפה עם גרב מעניינת. כשצפיתי בארכיון התמונות שאני נוהגת ללקט מאתרי האינטרנט, נזכרתי בנעליים של Alix - עלמה צרפתייה שלמרות הקור ששורר במדינת הבאגט והגבינות נשארת נאמנה לנעליה הפתוחות.


זה מתאים לי כי באופן כללי החורף בארץ הוא לא כזה, איך נאמר, חורפי! מכמה סיבות. ראשית, למרות שכל שנה אנו מצפים לו בערך מחודש אוקטובר (אני כמובן מדברת על קור עז וגשם ולא על קרירות קלה), הוא בוחר להיכנס באיחור אופנתי. בעבר נהג להתברג עם ארבעת המינים כשהסוכות החלו להפציע ברחובות ובשנים האחרונות מגיע היישר לחגיגות חג האורים. כאילו מבקש להשתלב בתמונה מושלמת של נרות החנוכה המרצדים על אדן החלון כשטיפות הגשם זולגות בהשתקפות האור. שנית, גם כשהוא מגיע הוא מגיח לתקופה כל כך קצרה חודשיים- שלושה ושוב אנחנו מתחילים להרגיש את החום חודר מבעד לעננים. דבר אחרון והמשמעותי ביותר, בעיניי, זה כמות המשקעים שפשוט גורמת למפלס הכנרת לשקוע בדיכאון כבד מדי שנה ולנחלים להתייבש (בערך 40 ימי גשם בשנה). מעבר למשמעות הסביבתית שגשם בכמויות קטנות גורם לנו, כמו לחשוב על כל טיפ- טיפת מים שאנו משתמשים ובצדק (רמז עבה למי שלא מקדיש מחשבה לעניין), אם בוחנים את המצב מבחינה אופנתית אפשר למצוא בזה צדדים חיוביים. לעומת מדינות אירופה הקרות או ארה"ב איננו צריכות לחנוט כל איבר בגופינו מחשש מפגיעת קור ואנו יכולות להרשות לעצמנו לגרוב גרביונים דקים עם חצאית קצרה או לנעול נעליים פתוחות מבלי לחשוש ששלג כבד יארוב בדרכנו. בכל מקרה, הנעליים הללו החזירו אותי היישר לקולקציית קיץ 2007 מבית האופנה הצרפתי chlo'e. המעצבת phoebe philo's הצליחה להעביר מסר חד וברור "less is more" ובמקום ליצור נעליים בצבעים עזים או עמוסות לרוויה שאחרי עונה ייראו פאסה היא בחרה בגוונים שונים של לבן ושחור והפיקה נעליים על זמניות. הנעליים המתוקות האלה הן הנעליים האידיאליות לחורף הים תיכוני. הן בעלות עקב גבוה, סגורות בחרטומן (כדי שלא נירטב חס וחלילה אם יהיו קצת מים על המדרכה) ומתהדרות בחלקן הקדמי בשלוש רצועות עור. אני רוצה אותן!!! נדלקתי קשות!

הנעליים לקוחות מ- כאן

שימו לב עד כמה הן מושלמות עם שמלה. וכן, כן, הן קיימות גם בשחור.

chloe קיץ 2007

אמנם זה קצת חזרה בזמן אבל אחד הדברים היפים באופנה, לדעתי, זה העובדה שהיא ממחזרת את עצמה באמצעות שימוש במוטיבים מהעבר (והן לדעתי בהחלט נראות היום טוב כבעבר), אז החלטתי לעשות מעשה "רטרו" ולצאת לחיפושים אחר הדגם או זהה לו (וגם בגלל שמבחר הנעליים העונה לא ממש הפיל אותי מרגליי). אני יודעת שאת הנעל הזו ספק (מחיפושים קצרים היא טרם נמצאה) אם אוכל למצוא ב- e.bay אבל גם אם כן ,לא נעים לומר, אני לא ממש חובבת רכישות דרך האינטרנט, זה מוציא קצת את הכיף של למדוד, להרגיש, לחוות וחוץ מזה אני ממש לא יודעת מה מצבן האמיתי ואיך הן יגיעו אליי. עכשיו,בוא לא נשכח שמדובר בכל זאת בנעליים שכבר לא נמכרות בחנויות וגם אם הייתי יכולה להשיג אותן (נגיד אם הייתי נזכרת לפני שנה) נראה לי שמצבי הכלכלי לא ממש מאפשר לי לרכוש אותן. האפשרות הזו נפסלה (לעת עתה) אז התחלתי לחפש אלטרנטיבות אחרות (בעיקר במוחי). משהו שיחבר אותי לרצועות העור הדקיקות ולפי עקרון המחזור האופנתי הן אמורות להופיע בצורה כזו או אחרת. והנה, השבוע יצא לי להיכנס לחנות וראיתי נעליים שממש מהוות גרסה לא רעה בכלל למקור. אבל המחיר הופך את הנעליים ההורסות האלה לכל כך קרובות אך עם זאת רחוקות.

הנעליים מבית היוצר "shoemaker" (שימו לב לתג המחיר השערורייתי)

כפי שהבנתן, מדובר בנעליים של "שומייקר" – מותג מקומי, איכותי ומעניין שנמנה על קבוצת מעצבי נעליים (ביניהם שני בר) שהעלו את רף תחום ההנהלה בארץ. הנעליים שענבר יוסיפון יוצרת הן נעליים שיש בהן ניצוץ ייחודי שהוא הרבה מעבר לטרנד חולף. מדובר בעבודת יד ובכמות נעליים מוגבלת מכל דגם. בכלל, תפיסתה של ענבר היא שהנעל היא אינה פריט המוני והדבר ניכר בעיצוב. את הנעליים זכיתי לראות באדום ובשחור לכה, הן בעלות שתי רצועות דקיקות (לצערי אני לא ממש חובבת נעלי לכה, אבל אולי זה הזמן לשינוי, נראה) והן ישתלבו יפה עם גרביונים וחצאית קצרה בערב חורפי ים- תיכוני.

משיטוט באינטרנט (יותר נכון, חיפוש) מצאתי עוד זוג שמחקה בצורה טובה את המקור. הפעם של steve madden. הדגם נקרא crosbyy . אכן, גבירותיי, ההיסטוריה חוזרת!



בכלל, ל- Alix יש אוסף נעליים מתוק בדיוק כמו הבלוג שלה the cherry blossom girl (למי שלא מכיר מומלץ לבקר). זוג נעליים נוסף שמצא חן בעיניי היו "הנעליים ההולנדיות" (אני קוראת להן ככה כי הן מזכירות לי את הקבקבים ההולנדיות בחרטומן) שהן פרי יצירתו של...??? כמובן! גם של בית האופנה chlo'e. הפעם מסתיו 2006. משהו טוב מתרחש באגף ההנעלה שם.

chlo'e סתיו 2006

בכל מקרה הנעליים האלה מתאימות יותר לבחורות כמוני שסובלות מקור במיוחד אם כפות רגליהן חשופות. הן סגורות מקדימה אבל עדיין בעלות שלוש רצועות עור המסתיימות באבזם. בזוג הזה נזכרתי כשהגעתי לחנות הנעליים האהובה עליי במיוחד precious (פרישמן 63, תל-אביב) שמייבאים את נעלי fly היישר מממלכת ה- would you like a cup of tea (לונדון) שהן נעליים יצירתיות ובין הנוחות ביותר שכפות רגליי פגשו. ראיתי שם משהו זהה אבל הנעליים שממש דומות למקור לא (הכוונה ל-טרם) נמצאו בארץ אלא באתר האינטרנט ומאחר וחנויות רבות אחרות מביאות את המותג לארץ עדיין לא אמרתי נואש....

התמונות: מימין-נעלי chlo'e של Alix, משמאל- fly london

בכל מקרה עכשיו שהשבת נכנסה והחנויות ננעלו, אצבור כוחות לשבוע חדש של חיפושים ובינתיים שיהיה סוף שבוע חמים ונעים....חג שמח!

שימו כובע על הראש

בהמשך ישיר לפוסט הקודם, אני שמחה לבשר שהלילות הפכו קרירים ביותר. הסימן שלי לזה שהקור מגיע זה מיד תחושת קור חדה באזור האוזניים ואף קפוא. בבית אני מתכסה בשמיכת צמר אבל בחוץ זה כבר סיפור אחר. כשאני מתפתה להלך ברחובות בשעות הערב אני בדרך כלל כורכת צעיף סביב צווארי וכשממש קר אני חובשת... כובע. כובעים זה תוספת משובחת לבגד. זה הדובדבן שבקצפת מבחינתי. אצלנו מיד מקשרים אותו לסממן דתי ומעמדו עדיין מוגבל ,כיאה למדינה שנהנית להתגאות בלבוש לא רשמי, אבל בשנים האחרונות תרבות חבישת הכובע הפכה להיות נפוצה יותר במחוזותינו ואני מברכת על כך. ממזמן הכובע הוא לא רק פריט פונקציונאלי, אלא פריט בעל מעמד אופנתי ושיק אמיתי. אפשר להוסיף כובע בארט להופעה עם ניחוח צרפתי ומלא חן, כובע מגבעת למראה מחוספס ושיק רוקיסטי ואפשר להחליט מתוך מגוון מאוד רחב של בדים המשמשים ליצירת "הבגד לראש" את מה שהכי מתחברים אליו: צמר, לבד, עור, פרווה,אריג. אותי אישית מעניין אם אתם מה-"מתביישים" או אולי מה-"מעיזים", כי ללכת עם כובע ברחוב מושך לא מעט מבטים ותגובות, דבר שגרם להרבה חברות שלי לנטוש את הרעיון כי זה נראה להן "מטורף ונועז מדי". אני חושבת שזה פספוס להתבייש ולא לשלב אותו במלתחת החורף. לשם כך הבאתי מספר רעיונות, למתלבטים, אולי זה ישכנע אתכם. אז ככה, יש הרבה אפשרויות לחבוש כובע וכל כך הרבה סוגים. לא צריך לקפוץ גבוה ,אפשר להתחיל בסולידי עם כובע גרב, כובע סרוג או כובע בארט בצבע עדין שיתמזג עם צבעי החורף הקודרים. אפשר לקחת דוגמא מבלייר מ- gossip girl שהלכה על גרסת בארט פלאפית במיוחד או מרחובות ניו-יורק ופריז ששם יודעים להתחמם בסטייל:

התמונות לקוחות מ-style& the city ,מ-altamira nyc ומ-כאן

אם עדיין קר לכן ואתן מרגישות שבא לכן לפלפל את המראה עם כובע גרב אתן יכולות לקחת דוגמא מרייצ'ל בילסון וסיינה מילר (סלבריטאיות שהתפרסמו בזכות כישרון המשחק שלהן ועם הזמן הפכו לאייקוניות אופנה נחשקות שהייתי מוכנה ללא היסוס לבזוז את ארונן או להיות הכתובת שאליה הן יתרמו כל פריט שהן לא חושקות בו) המתקתקות הופעה חורפית מדליקה עם כובע על הראש...

עוד קצת כובעים ממסלול התצוגה של burberry prorsum סתיו 08..



למתקדמים יותר יש את כובעי המגבעת שישתלבו מעולה עם המראה הגברי שהצליח לחדור לתוך ארונותינו הנשיים. יש לא מעט זנים של כובעי מגבעות והם שונים אלה מאלה באורך התיתורת (שוליים) ובגובה החישוק (שמתנשא מעל לראש). למגבעת שסיינה מילר בחרה לחבוש קוראים "פדורה" fedora והיא קרויה על שם מחזה צרפתי מהמאה ה- 19

מימין לשמאל: סיינה מילר, wonderkind קיץ 09

למי שממש אוהב כובעים כמוני. יכול קצת מכל דבר. בארץ אפשר למצוא כובעים מדליקים ויצירתיים ב- Accessorize את הכובעים שלי אני מלקטת בעיקר בחו"ל. כל נסיעה אני רוכשת לעצמי מתנה בדמות כובע ומייחלת שהשנה יהיה חורף קריר קריר כדי שאוכל לחבוש את כובעי ולשפוך כתמי צבע על הרחוב הקודר...

כובעים לפי כיוון השעון: אקססוריז, לוליפופס, נעמה בצלאל, מיס סיקסטי,אקססוריז

והרי התחזית להיום

תחזית לבוקר- קרררר...

באחד מימות השבוע יצאתי מהבית בשעה 07:00 בבוקר!!! בעודי נוהגת במכונית ומנסה להתאושש מהקימה המוקדמת, התנגן לו שיר מקסים ברדיו של שלמה ארצי "שינויי מזג האוויר". הביאו אותי לחשוב, זה ההמשך הטבעי של השיר וכמה שזה היה נכון באותו רגע. מזג האוויר הוא מרכיב חשוב בבחירת הבגדים שאלבש ולכן כל ערב אני צופה באדיקות בתחזית מזג האוויר. (עד כמה שזה נשמע לא שפוי) "הטמפרטורות יהיו ללא שינוי"- כך הודיעה החזאית בטלוויזיה בערב לפני. מה זה ללא שינוי לעזאזל? בהחלט יש שינוי. נראה לי שהיא רצתה להגיד שאכן ללא שינוי מהיום ימשיך מזג האוויר להשתנות משעות הבוקר ועד הערב, כיאה לסתיו. הרי כולנו חווים את השינוי שמתחולל לאורך כל היום- בבוקר קררר ובמבט החוצה נדמה שהחורף הגיע, בצהריים החום שולט עד כדי כך שאנשים מהלכים בגופיות וסנדלים כאילו הקיץ עדיין בשיאו ובערב הקרירות חוזרת ואני מוצאת את עצמי מתכסה בפוך. יום אחד, אינסוף שינויים....ככה זה בעונות מעבר. אני לא ממש חובבת עונות ביניים. באופיי אני אוהבת וודאות! חורף או קיץ. חם או קר. אבל דווקא באותו הבוקר משהו השתנה! "שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב" שבמקום להתלונן ולהתבאס על זה שאי אפשר ללבוש את כל המעילים והסריגים, אולי בכל זאת יש משהו טוב בעונות מעבר. זוהי הזדמנות נפלאה ליהנות משאריות קיץ ולהתרגל לאט לאט לבואו של הקור.עונות מעבר מאפשרות משחקי ארוך וקצר. מאפשרות לשלב גופיות מתחת לז'קטים. להתענג על חולצות קצרות עם סריג דק מעל או ללבוש חולצה קצרה מעל חולצה ארוכה דקה. ניתנת לז'קטים קצרי השרוול הזדמנות להתאוורר עוד כמה רגעים ספורים לפני שהם נכנסים לתרדמת חורף בארון. אפשר ליצור משחק עם שכבות ולחזות במלוא הדרן ברחוב לפני שהקור הופך לכל כך ממשי עד שהכל נעטף בשכבה אחת- במעיל. אז בתחושה זו יצאתי בבוקר מהבית באאוטפיט שמורכב ממכנסיים שנרכשו בקיץ, מתחתם גרביונים שחורים עבים, חולצה דקיקה. בבוקר עטפתי את עצמי בסריג כי היה קרררר, בצהריים כשהשמש יצאה לבשתי ז'קט דק ,יחסית קצר וכל זה בגלל שהתכוננתי מראש וכמה שזה היה נכון וטוב, כנראה ששינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב.... (יצא לי חרוז, להתראות)

תחזית לצהריים- חם ומגניב...

החיפוש אחר המשבצת החסרה

טרנד המשבצות פושט על כל חלקה טובה. בכל חנות המכבדת את עצמה ברחבי העיר. בדרך כלל אני לא ממש אוהבת להתייחס לטרנדים. הם פושטים כאש בשדה קוצים. על כל נערה שנייה ברחוב. ללא הבחנה ולפעמים נראה ללא שיקול דעת, פשוט כדי להיות IN. גם אני אוהבת להיות מעודכנת, אך אני גם אוהבת להיראות במיטבי ולכן לא אאמץ לחיקי טרנד שלא מיטיב עימי ויותר מזה! לעולם לא אזנח פריט אופנה בגלל שהוא לא פופולארי יותר. אתן דוגמא: על אף העובדה שאני מחשיבה את סנדלי הגלדיאטורים כטרנד נוטף סטייל החלטתי לא לאמץ אותו מאחר והם לא ממש מתאימים לאישיות שלי. גם את המכנסיים הנמוכים שהיו פופולאריים מאוד בקרב בנות ישראל לא הפכתי לדייר קבע בארוני. לעומת זאת את המגמה המבורכת של קו מותן גבוה שבולט בחצאיות ובמכנסיים ונראה לאחרונה יותר ויותר במחלקת הג'ינסים אני מחבקת בזרועות פתוחות. גם את הווסטים שתמיד אהבתי וחזרו השנה לככב במראה הגברי. כל מה שאני אומרת זה שהאופנה משתנה בקצב מסחרר וחשוב לשמור על זהות אישית. אמיתית. מתחת לכל מעטפת הבגדים שאנו עוטים על עצמנו. להכיר מה שעובד עבורנו ולבחור את הנכון ביותר בשבילנו. בעיניי, היופי באופנה זה להעיז להיות שונה ולא להיכנע לתכתיבים. אבל סטיתי מהנושא. איפה הייתי? הא... טרנד המשבצות. לעומת רוב הטרנדים האחרים, הדפס המשבצות מלווה אותי כבר כמה שנים טובות. אני אוהבת משבצות. יש בהן משהו נאיבי. לא מחייב. הן מלאות שמחת חיים ויוצרות עניין כשמשלבים אותן עם צבעים חלקים. חולצת הפלנל הייתה בשנות העשרה בחיי פריט קבע בארוני, ולכן כשהחנויות "השתבצו" כיתתתי רגליים בחיפוש אחר חולצת הפלנל הישנה והטובה. בהתחלה חפרתי בארונות ילדותי בבית הוריי, אך החולצות היו גדולות וגבריות לטעמי (איך לבשתי את זה?).לאחר מכן הפלגתי בדמיוני במטרה לעצב לעצמי חולצת שבץ-נא עם סטייל. כשכבר התייאשתי מלנסות ליצור (כנראה שאני יותר טובה בלרכוש מאשר לעצב), מצאתי אותה! את אותה אחת שחיפשתי זה תקופה ארוכה. לא בבית הוריי! לא בשוק! באחת החנויות האהובות עליי. קאלה. הייתי צריכה לנחש שהן ימצאו גרסה מתוקה ומשובצת להפליא. הבגדים של קאלה תמיד מחזירים אותי עשורים אחורה במנהרת הזמן. כשהכל היה נאיבי ומתוק, ומאחר ואני נמנית על אלו שחובבות את כל הכיוצ'וצ'ים, הסלסלות והפרטים הקטנים שהופכים את הבגד לפריט עם אמירה אז אני מוצאת את עצמי מגיעה לחנות ומחטטת בין הקולבים עם תקווה חדשה בלב . אמנם יש ימים שמתיקות הבגדים קצת, איך אגדיר זאת? צורבת, אך מאז שהתחלתי לפקוד את החנות לעיתים רחוקות יותר אני נהנית בביקוריי מתגליות חדשות. והפעם זה קרה. פשוט המתינה לי על הקולב. חולצת משבצות. מבד פלנל! נעימה! עם שיבוץ הצבעים המושלם, לדעתי. אבל לא בזה תם העניין!!! השרוולים מסתיימים בכיוצ'וצ'ים עדינים ,כמו שאני אוהבת, עם צווארון ויקטוריאני גבוה ופפיון מתוק שעוטף את המראה בשיק ייחודי. לא יכולתי לבקש מתנה מושלמת יותר. כן, כן, מצאתי את גרסת הפלאנל האהובה והמשובצת למאה ה-21.

ALLways aSTAR

אחת התמונות הזכורות לי לטובה מתקופת נעוריי התרחשה בכל שנה, שבוע לפני תחילת הלימודים. זירת האירוע: חנות הספורט השכונתית. המטרה: בחירת האולסטאר השנתי שלי. כן, כן, לפני שתתחילו להטיח בפניי הערות, כגון: "מה? זו נעל של ארסים." או "זו סתם נעל חסרת צורה". תדעו ששמעתי כבר הכל, אפילו מאלה הקרובים אליי ביותר, אבל דבר לא עצר בעדי לעמוד בגב זקוף ולהכריז שאני אוהבת את נעלי האולסטאר שלי. עד היום אני מחדשת תכופות את המלאי ומתהדרת מדי פעם בצבע חדש. אני טוענת שיופיין הוא בפשטותן, באמת! הולכות טוב עם סקיני, עם מכנסיים קצרים, עם ג'ינס, עם חצאית מתנופפת ותמיד הן יוסיפו שיק לא מתאמץ. בעוד שרוב הנעליים הגודשות את ארוני עדינות נפש, נעלי האולסטאר מבקשות להתפלש בחול ויודעות שבלאי רק מוסיף לקסמן. נעלי הבד המיוצרות על-ידי חברת convers רגילות לבוז מצד קהל הרוכשים שכן לא ממש שמו לב אליהן עד ששחקן כדורסל העונה לשם "צ'ארלס טיילור אולסטאר" ראה כי טוב והסב את תשומת הלב לעבר הנעליים ה"פשוטות". אולי הסיבה להתעלמות הציבור הייתה נעוצה בשליטת שני צבעים בלבד בעיצוב הנעל: שחור ולבן. דבר שהשתנה באמצע שנות ה-60 והיום ניתן למצוא את הנעל בקשת רחבה של צבעים (כשאדום, אפור-כחול וחום הם הצבעים האהובים עליי), בגרסה נמוכה וגבוהה, עם או בלי שרוכים. מסיור באתר החברה שמחתי לגלות שהיום העיצובים הרבה יותר נועזים ולא מתמקדים רק בצבעים בודדים אלא כוללים דגמים המורכבים מפאייטים ומהדפסים צבעוניים מרשימים. למי שמרים גבה עכשיו אשמח לציין שזו הנעל הנמכרת ביותר בהיסטוריה עד היום! מעצבי החברה השכילו להבין כי נעל שעל פניו נראית לא מתאמצת ועשויה מבד יכולה לשמש "בד קנבס" נפלא למשחק של הדפסים וצבעים, שהופך אותה לפריט אופנתי מושלם, לתוספת משובחת לאאוטפיט ומסוג הנעליים שמאפשרות לך להישיר מבט גדוש בסטייל ולומר בשיא הקוליות: "אני? התאמצתי? מה פתאום. פשוט מצאתי את הנעליים האלה זרוקות ליד המיטה. אני נועלת אותם בערך מכיתה ט'".

המדמוזאל שמאחורי chanel 2.55

האמת היא שאני חובבת תיקים מושבעת. מי שמעוניין לחדור לליבי יעשה בחוכמה אם בדרכו לשם יאחז בתיק המיועד! את "מנשאי ידי" אני אוהבת עם "טוויסט קטן" שגורם לך לחשוב "איך המעצב/ת חשב/ה על זה?", מעור משובח (ובשל חיבתי לבעלי חיים אני ממעיטה ברכישתם) ולעיתים צבעוניים על מנת שיוכלו לשפוך כתם צבע על אאוטפיט כהה ביום סגרירי. בדרך כלל הכמיהה לעיצוב מרענן ואומנותי מובילה אותי כשאני מחליטה לרכוש לעצמי אחד חדש. שם המותג אינו מהווה שיקול בבחירתי, אולי בגלל שאני יודעת שזה יוביל אותי ישירות לשיחה עם מנהל הבנק. עם זאת, הסגנון הלא מתפשר של תיקי מעצבי העל, היצירתיות ורמת הגימור הגבוהה גורמים לי מדי פעם לפזול לכיוון תיקים קלאסיים שהייתי שמחה אם אלו היו מוצאים את דרכם לארוני. אחד כזה שגורם לי לחולשה ברגליים וצביטות קטנות מתחת לחזה בכל פעם שאני בוהה בו (פשוט מנסה לעשות דמיון מודרך במטרה לסלול לו את הדרך אליי) הוא תיק ה- chanel 2.55. התיק הזה מייצג מבחינתי את התגלמות הסטייל ולא פלא שהוא נמנה על רשימת התיקים המבוקשים ביותר בעולם. יותר מפעם אחת הגדירו אותו כסמל הסטטוס האולטימטיבי ויש הטוענים שאישה המגדירה את עצמה כבעלת סטייל משובח בהחלט אמורה לדעת עליו.

chanel 2.55 או בשמו הנוסף classic flap

כבעלת דמיון פורה, אני מאמינה שמאחורי כל חפץ מסתתר סיפור אנושי כובש. אולי בשל כך אני נהנית לשוטט בשווקים ובחנויות יד שנייה. מעצבי אופנה הם אמנים אשר בכישרונם היצירתי מנפיקים לנו פניני אופנה מענגים ובגלל שאני רואה אמנים כאנשים שעולמם הפנימי מקבל ביטוי בעבודותיהם, אני אוהבת לאתר את הסיפור שעומד מאחורי פריטי האומנות הללו .
אז הנה לכם כמה פרטים שאולי לא ידעתם על התיק המושלם הזה. ראשית, כינויו של הדגם קרוי על שם השנה והחודש שבה יוצר התיק- פברואר שנת 1955 והוא עשוי ממשי, עור טלה, עור עגל או פרווה במגוון צבעים (הבולט שביניהם הוא השחור הקלאסי !!!my chosen one). מעבר להיותו קלאסיקה במיטבה, התיק מספר רבות על עולמה של קוקו שאנל שנע בין עושר לעוני. מדמוזאל שאנל שהתפעלה מאוד ממרוצי סוסים, החליטה לעצב תיק בהשראת מעילי הפוך שהיו נוהגים לעטות הרוכבים במסלולי המרוץ. היא השתמשה בתפר רץ, מלא בנוצות שיצר דוגמת יהלומים. גם ילדותה בבית היתומים במנזר נתנה את אותותיה בעיצוב התיק, שכן השמועה אומרת שרצועת הכתף הכפולה עוצבה בהשראת הכבל עם צרור המפתחות שהיטלטל ממותניהם של שרתי המקום. התיק יצר מהפכה בתקופתו הודות לרצועת השרשרת שאפשרה לנשים בפעם הראשונה לשאת את תיקיהן על זרוען ולא בידיהן. בעידן בו התרבות פרחה ואנשים היו עסוקים באחיזת כוסות השמפניה וקריאת תוכניית התיאטרון, שאנל הכירה בצורך של הנשים שידיהן יהיו חופשיות.
היום, לאחר כל כך הרבה שנים זוהרו של התיק עדיין מנצנץ באותה עוצמה כבעבר ובין התאריכים 12.10.2008-09.11.2008 התקיימה תערוכת "chanel mobile art" בסנטרל פארק בניו- יורק. 20 אמנים מכל רחבי העולם העניקו מחווה של הוקרה לשאנל (בראש המותג עומד כיום קרל לגרפלד שלקח על עצמו להוביל את בית האופנה שאנל בשנת 1983) על ידי הצגת עבודתם בהשראת האייקון הבלתי מעורער- תיק השאנל 2.55. התערוכה עתידה לנדוד בעוד מספר מדינות באירופה ובאסיה.
אם כל זה פיתה אתכם ואתם חושקים ביצירה, תדעו שמחירו של התיק תלוי בגודלו ובסוג הבד. במידה והמקור הוא היעד שברצונכם לכבוש, התענוג יעלה לכם החל מ- 2500$ , אם לא, ישנם אתרים המציעים "בעלות תקופתית" ( טרנד שקיבל חשיפה גדולה יותר באדיבות הסרט "סקס והעיר הגדולה" כאשר קארי לא הבינה כיצד ייתכן שהעוזרת החדשה שלה שנאבקת לכלכל את עצמה, מגיעה לעבודה עם לואי ויטון אורגינל ),האתר המוביל בתחום bagborroworsteal.com. מציע לשכור תיק שאנל תמורת 100$ לשבוע ו295$ - לחודש וכמובן תמיד אפשר לנסות לרכוש אותו באינטרנט במקומות שונים כדוגמא ב- ebay. סתם שתדעו!

מי אמר שאנל ולא קיבל? (בתמונה שחור לבן מככבת מדמוזאל שאנל בכבודה ובעצמה!)

מחשבות של סתיו

שלשום בערב חזו מזג אוויר סגרירי עם טמפרטורות נמוכות לעונה. נראה לי שקצת התבלבלו, לא? או שאני היחידה שמרגישה שהכל עומד במקום. אכן זוהי אינה עונת הקיץ אבל הסתיו עדיין לא מפנה את מקומו לטובת רטיבות וסופות רעמים. האם שכחנו מהו חורף אמיתי? צניחה מתונה במד- חום המתמקדת בעקשנות על 22 מעלות (בימים קרירים יותר) אינה מנחמת אותי כשבחוץ עדיין זורחת השמש וממיסה כל שביב של תקווה ללבוש שכבות. השבוע בן זוגי העיר את תשומת ליבי בשמחה לעובדה שיורד גשם בחוץ, עד שהספקתי להגיע לחלון פסק הגשם. אז בינתיים רקחתי לעצמי אואטפיט המורכב מקיץ, סתיו וחורף. בתקווה לעתיד חורפי יותר וגדוש שכבות וגם כדי לא לאבד את התקווה לחורף אמיתי.

בגדים ושאר ירקות...

כבר הרבה זמן שאישי ואני מתכננים לנסוע לירושלים. הרצון לחוות סתיו אמיתי וליטוף עדין של קור בשילוב האהבה הגדולה שלנו לשוטט בשווקים בארץ ובחו"ל הובילה אותנו ביום שישי האחרון היישר לפתחו של שוק "מחנה יהודה". יש משהו אחר בעיר הזו. קשה להסביר את זה. אולי הרוחניות שמרגישים כשנכנסים אליה עוד בשער הגיא, אולי המרבד האנושי שמאכלס אותה וייתכן, שזה האוויר הצלול שמשכר אותי בכל פעם מחדש.מה שבטוח זה שאפשר היה להרגיש את זה בכל סמטה וסמטה. יותר מדיי זמן לא פקדתי את מדרכות השוק המופלא והמיוחד הזה ועליי לציין שכנראה ימים טובים עוברים עליו. הצבעים, הריחות,המגוון הצבעוני של האנשים המהלכים בשוק החל מתיירים מזדמנים שרוצים לטעום קצת מ"תבואת הארץ" ובדרך מקבלים כבונוס את האווירה המיוחדת שקיימת רק שם, סטודנטים, שומרי מסורת שמתארגנים לקראת כניסת השבת וכמובן אנחנו. מלבד פירות, תבלינים ושאר ירקות אפשר למצוא בשוק גם בתי קפה עדכניים לצד מסעדות ביתיות שפתיליות עמוסות בתבשילים מפיצות ריח נעים ומסחרר כשחולפים על פניהן. פורמז'רי (חנות לממכר גבינות) מצוינת שלרגע גרמה לנו להרגיש שאנחנו בכלל אי שם בצרפת וכמו בכל שוק היו גם חנויות קטנות שמכרו פריטי בייסיק כגון גופיות, גרביים, טרנינגים וכו'. ההפתעה הגדולה הגיעה כשבאחת הסמטאות התגלתה חנות מופלאה של יד שנייה. זו לא חנות "יד שנייה" הראשונה שאני מבקרת בה, אבל משהו שם היה שונה. אין שום ספק שהמיקום המצוין שלה בפאתי השוק התוסס והצבעוני הזה מחלחל ומשרה אווירה מקסימה ברגע שעוברים את סף הדלת ובשילוב עם המגוון הרחב המיובא מחו"ל ומלוקט בארץ שכולל פריטי מעצבים ועוד מיני "מטעמים" נוצרת חווית קנייה משובחת.
אפשר למצוא שם חצאיות מתוקות, סוודרים נפלאים, מגוון רחב של אקססוריז ובעיקר יחס אישי ומקסים שנותן לך תחושה שאפשר למדוד, לחפש, לשאול ובקלות לבלות שם יום שלם. את החנות גיליתי בעזרת עיני הנץ של אישי ועדיין הרגשתי שלא מיציתי את כולה עם זאת ידעתי שאורח הרוח שהוא הפגין בעת שאני מדדתי כמעט את כל החנות יפקע כל רגע ולכן הסתפקתי במכנסיים בצבע שחור. המכנסיים בסגנון מכנסי באגי משנות ה- 80 עם חגורת מותן גבוהה, שהזכירה לי חגורת אבנט, המורכבת משלוש שכבות של בד, פנסים (תפרים שמעצבים את הבגד) מקדימה וכיסים משני הצדדים. לאחרונה יצא לי לראות במספר עיתוני אופנה ובאינטרנט את המראה הזה והחלטתי לאמץ אותו. כמובן בדרך שלי! הגיע הזמן שגזרת המכנסיים תעלה! יצאתי עם הרכישה החדשה וסביר להניח שהטעם של "עוד" שנשאר בפי יגרום לי להגיע שוב לחנות כדי להשלים את המלאכה. דרך אגב לחנות קוראים "נעמי" והיא נמצאת ברחוב השזיף 6. אם אתם בסביבה, שווה ביקור!

מכנסיים- נעמי

מבט מהצד

"חגורת האבנט" והפנסים.

תמונות להשראה: מימין- nrg , משמאל- le blog de betty

i just cant get enough

זר לא יבין את התחושה מרוממת הלב בלרכוש פריט אופנתי חדש ולהריץ בראש אינספור אפשרויות שבהן ניתן יהיה להשתמש בו בעתיד. אף פעם אינני יודעת שובע, אוצרי אומנות אולי יוכלו להבין לליבי! תמיד אני בחיפוש אחר החתיכה החסרה. "מכל ילדיי האופנתיים" אני הכי אוהבת את אביזרי האופנה שלי. נינה גרסייה, מי אשר משמשת בעשור האחרון כעורכת האופנה במהדורה האמריקאית של מגזין האופנה "elle", אמרה בספרה "The little black book of style" (ואני מסכימה עם כל מילה ומילה!!!) שיש להכיר בכוחם של אביזרים שבניגוד לג'ינס המושלמים, אינם מאכזבים גם כשמשקלך משתנה. אני אוסיף ואומר שלא רק בזה טמון כוחם, כי אם גם ביכולתם לשדרג הופעה משמימה וחסרת מעוף ליצירה רבגונית ומלאת שיק. חוץ מלאגור נעליים (שלמזלי, זהו פריט האופנה היחידי שאין לי ממש חיבה מיוחדת כלפיו, למרות שברור שאינני מהלכת ברגליים יחפות), אני אוהבת את כל האקססוריז באשר הם: תיקים, חגורות, שרשראות, עגילים, טבעות, צמידים, צעיפים, כובעים, סיכות, קשתות you name it. אני אף פעם לא יוצאת מהבית ללא אביזר אחד לפחות. גם אם אני ביום של נפילת אנרגיות וכל מה שאני יכולה לדמיין את עצמי לובשת זה ג'ינס וחולצה (גם בימים קשים אני לא יוצאת מהבית עם טרנינג) תמיד אני אשמח להוסיף אקססורי אחד שיהפוך את ההופעה למעניינת יותר. הדבר שהכי מהנה בשימוש באקססוריז זה המרחבים האינסופיים שבהם הדמיון יכול להפליג במחשבה על פריט אחד בלבד המשתלב בכל כך הרבה אאוטפיטים ואם לא די בכך אז גם האתגר בלשבור חוקים ישנים ולהגדיר חדשים: להפוך צעיף לחגורה או לפרק צמיד ולהגדירו מחדש כשרשרת זה מסוג הדברים שהם לחם עבורי.
הנה סיפור שהיה: באחד משווקי המעצבים (שלצערי אינני מרבה לפקוד אותם) רכשתי צמיד של המעצבת "רובי סטאר"- צמיד נחושת המורכב משתי שורות של חוליות מעוינות ובמרכזו תמונה ויקטוריאנית. עליי לציין שבאופן כללי אני מחבבת את תכשיטיה, יש בהם רומנטיקה מחוספסת וחתרנית מה שגורם לי להרגיש מיד כילדה רעה מבית טוב. שירלי איציק הקימה את המותג לפני 9 שנים ובין פריטיה המשובחים אפשר למצוא חגורות עור, שרשראות במראה הגותי והיום תוכלו למצוא אצלה קולקציית שעונים מתוקתקת ומופלאה. ואם לא די בכך הרי שהם משתלבים כל כך טוב בארון אורבני. לעניינינו- אחרי מספר פעמים שענדתי את הצמיד גיליתי שמניותיו כצמיד ירדו בעיני אבל מרכיביו עדיין קסמו לי ולכן החלטתי לפרק ולהרכיבו מחדש בדמות שרשרת. התוצאה יצאה מקסימה והיום אני נהנית מצמיד שיכל לשכב בקופסת התכשיטים ולהתאבק עד יומו האחרון. התמונה המתעדת לפניכם ודבר אחרון למי שלא השתכנע עדיין בכוחם של אותם פריטי אופנה הרי לכם דוגמא לשמלה שחורה פשוטה ששודרגה באלף מונים בעזרת אקססוריז!
צ'או

בתמונה למעלה: מעשה בצמיד שהפך לשרשרת. (החרוזים השחורים והחישוקים העגולים בסופה הם מרכיבים שנוספו)

בתמונה: שמלה שחורה פשוטה בשילוב אקססוריז.

האקססוריז בתמונה לפי כיוון השעון: חגורת מותן של tifa arts, נעלים pull&bear, שרשרת קצרה- מיכל נגרין, שרשרת ארוכה- משוק בלונדון.

סיפורי בדים בעיר הגדולה

הרצון לכתוב בלוג אופנה מדגדג באצבעותיי כבר תקופה ארוכה וסוף סוף אזרתי אומץ והחלטתי להפוך את זה למציאות. האמת, שאין לי אג'נדה ברורה בנוגע למה אני רוצה לפרוש על פני דפי הרשת חוץ מלשתף אתכם במה שאני אוהבת ומתעניינת שזה בעיקר אופנה ואולי גם על עוד דברים שהחיים יזמנו לי. נראה....
נתחיל מזה שאספר סיפור שקצת ימחיש מי אני.
לפני כחודשיים חזרתי מירח דבש בארה"ב. חודש נסענו במרחבי ארצו של דוד סם ושבוע ימים שהינו בניו יורק. האמת שזו לא הפעם הראשונה שמזלי הטוב מאפשר לי לשהות בעיר המדהימה הזו שמעבר לאינספור המסעדות המעולות שבה (שבהן מספיק לשטוף את העיניים באנשים האופנתיים שפוקדים אותן על מנת לחוות שובע), המוזיאונים המדהימים : the museum of natural history, הגוגנהיים, המומה...וכן הסנטרל פארק שהוא הברקה גאונית המאפשרת להרגיש בטבע בעודך בעיר. אם לא די בכך, הרי שגולת הכותרת היא שפע החנויות והמבחר העצום של אופנה. ניו יורק היא באמת עיר שצורכת אופנה, נושמת אופנה ומדברת אופנה. מספיק להלך ברחובותיה ולהסתכל על האנשים שמסביב כדי להבין שאופנה נמצאת בכל מקום, כל היום!
כדי לא להתיש את בן זוגי וכדי להיות מסוגלת לנוע בדייקנות ובשלווה בין כל החנויות החלטנו על אסטרטגיית "הפרדת כוחות" ליומיים לקניות (בכל שאר הימים מדי פעם הצלחתי לשכנע אותו להיכנס איתי למספר חנויות "רק כדי לראות משהו"). מה אומר? אלו היו יומיים של אושר צרוף. כמובן עשיתי עבודת מחקר מקיפה באדיבותה של חברה- תושבת המקום ובעזרת אינפורמציה שדליתי מאנשים בכל פעם שחזרו משהות בעיר וכך ידעתי בוודאות לאן פני מועדות. התחנה הראשונה הייתה הסניף של urbanoutfitters. כשנכנסתי לסניף בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי פרפרים בבטן כמו שבפגישה הראשונה מבינים שזה זה! הרגשתי שאני מרחפת בחנות ובכל דבר שנגעתי היה מגע של קסם. שם רכשתי קרדיגן בצבע לילך הורס שבקלות יכול לשמש כפריט ליום יום ולהתאים גם כבגד יפה לערב בשילוב עם גופייה (שצצה לה בין הקולבים)בצבע בז' המעוטרת בעלים עם נגיעות זהב. אח, איזה נחת!

חלק מהרכישות השוות מ- urbanoutfitters

אחרי זה נכנסתי ל- loehmann's שזו חנות בסגנון "century 21" . למי שלא מכיר, זו חנות שמאכלסת את מיטב מעצבי העל במחירים זעומים (יחסית למחירים הרגילים בהם מרכולתם נמכרת), מציעה ג'ינסים כדוגמת seven ו- true religion ועוד מותגים שבארץ נמכרים במחירים מופקעים. על אף סלידתי מחנויות עמוסות לעייפה בכל טוב אך חסרות סדר, ההשתוקקות למצוא את הפריט הקלאסי שיחזיק בארוני שנים אינספור אפשרה לי שלא להרגיש את המתרחש סביבי. חשוב להסביר, היום לאחר שנים של צריכת אופנה אני מעדיפה להשקיע בפריטים קלאסיים ובסיסיים שיהוו את הבסיס למלתחתי ומידי פעם להוסיף בגדים שיתרמו חיוך וצבע. היום, יותר מתמיד אני מאמינה שאני יודעת לזהות רמת גימור גבוהה, בדים איכותיים ופריטי אופנה שהם יצירות אומנות(לדעתי)....ממש כך! ולכן אתם יכולים לשער מה גדולה הייתה שמחתי שמצאתי חולצה של marc jacobs במחיר שחולצת מעצבים עולה בארץ. המגע של החולצה, שימת הלב ל- details (שזה ישר קונה אותי), הצבע האפור שאהוב עליי, הכל היה מושלם! ולאחר מדידה הבנתי שזו אכן נעל הזכוכית שהמתינה רק לי!


כדי לנסות להמחיש את המגע הנעים של הסוודר אציין שהוא עשוי מצמר ואחוז קטן מאוד אך מורגש של פרוות ארנב (דבר שגיליתי אחרי הרכישה)marc by marc jacobs


מעבר לרכישות טובות ואחרות שעשיתי אני מתגאה בשני מעילים שקניתי ושמאפיינים אותי מאוד. האחד של free pepole חברה יצירתית וצעירה שמצליחה ליצור פריטי לבוש מתוקים ורומנטיים באמצעות דגש על הפרטים הקטנים שבבגד. (בארץ אפשר למצוא אותם ב- "ביג טום" שבשינקין ולאחרונה גם בדיזינגוף סנטר, במחירים שערוריתיים!)
המעיל במבט ראשון נראה כאריג שנועד לריפוד ספות ועליי לציין שלולא עידוד מצד בן זוגי לתת לו הזדמנות שנייה לא הייתי מעיפה בו מבט נוסף, אך היופי שבבד, המראה הוויקטוריאני והעובדה שהוא נראה כפריט אומנות שבו את ליבי. המעיל השני הוא כבר פריט קלאסי. מעיל שחור pea coat מבית המעצב calvin klein (על אף העובדה שכפי הנראה אני מצטיירת כעמוסה בכסף, כל מי שמגיע לארה"ב יודע שאת בגדי המעצבים האלה ניתן לרכוש במחירים מעוררי גיחוך לעומת המחירים שהם נמכרים בארץ).
ה- pea coat נמנה על הפריטים שנרכשים בהווה אך נלבשים לנצח. במקור המעיל היה מיועד למלחים בחיל הים האירופאי והוא מאופיין בדש רחב, מפתח חזה כפול, כפתורים גדולים וכיסים אנכיים או נטויים. בכל מקרה בצבע שחור הוא בהחלט מהווה פריט timeless שנועד להכריז: אני גדולה וראויה למעיל איכותי וקלאסי.
ובכן, זהו בקצרה פירוט קצר של מעלליי בעיר הגדולה ושל חלק מהרכישות שביצעתי. זה בהחלט מאפיין את הציר שבו אני נעה בין תעוזה לקלאסיקה. כנראה שגדלתי אך אני מסרבת להשיל מעליי את הניצוץ הילדותי והעליז. משאירה אתכם עם עוד תמונות. עד הפעם הבאה.

free pepole

black pea coat