סיפורי בדים: נשימות אחרונות של חורף

את התמונות הללו צילמנו ביום שבת כאשר מזג האוויר היה אידיאלי- קרני שמש חמימות וקור עדין מלטף. הפריחה מתחילה והחורף דועך לאיטו ובשארית כוחותיו עדיין מתפמפמת נשימתו האחרונה. בדרך כלל השלב הזה מגיע בסביבות מרץ- אפריל אך לצערי השנה הוא הגיע מוקדם מן הצפוי. אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שחוזר על עצמו (נדמה שזו שיחת היום- בכל מקום!) אבל קשה לי להתעלם מהעובדה שאני מאוכזבת מהחורף השנה ועוד יותר מאכזב שהרבה פריטים אהובים שעמדו ברשימת המתנה ליציאתם האופנתית נאלצים כעת להמתין שבורי לב על המדף עד לחורף הבא (אני בכלל לא מדברת על כמות המעילים שהתעלמתי מהם לחלוטין!). חלילה אינני אומרת שהפריחה הצבעונית שפוקדת את החנויות לא קורצת לי או שהמבחר החדש שמבצבץ מחלונות הראווה אינו קוסם לי, אם אומר זאת הרי שאני די משקרת לעצמי. כל מה שאני אומרת שגם ככה נוכחותו של החורף בארצנו זעומה אז למה לקצר לו את הקדנציה? אז באווירת השילוב הנעים שפקד את יום השבת- הצטלמתי. בשילוב של אמירה צבעונית וחורפית כאחד. הטוניקה הדקיקה בצבע חרדל (צבע שעדיין לא שבעתי ממנו) והשכמייה חסרת השרוולים, הארוכה והצמרירית שמשמשת כפריט נהדר לעונת המעבר. ביום שבת הייתי במצב רוח טוב והחלטתי לשתף פעולה עם רמיזות האביב שהורגשו מכל עבר ובחרתי להרכיב אאוטפיט צבעוני ומלא שמחה. אני מודה שבקיץ אני נוטה יותר לצבעוניות אך גם הצבעים הכהים ממשיכים איתי ומגיחים מדי פעם. מנשא היד הנבחר הוא אחד הכוכבים הגדולים של העונה החמה בארוני ואין שום ספק שתיראו אותו עוד הרבה. קמתי היום ביקיצה חורפית נראה שאפשר עוד לחלץ במהירות עוד כמה פריטים חמימים מהארון....שיהיה שבוע מקסים. צ'או.
* תודה לבלוגים של מורן יוסף ו- אנה מ- that's my dress ו- פאשיוניסטה שהחליטו להמליץ עלי ברשימותיהם.