מציאות רוקמת אופנה

יום שבת היה יום יפהפה. השמש זרחה ולכוכב המשפחתי שלנו מלאו 3 שנים. מספיק סיבות טובות להוציא אותי מהבית. מה שלא קורה יותר מדיי בזמן האחרון. זה לא ששקעתי בדיכאון עמוק ואני שוכבת שרועה על המיטה כל היום עם שמיכה מתוחה מעל ראשי, אך אני מודה שבזמן האחרון הצפייה בטלוויזיה הופכת קשה מנשוא וכמישהי שחיה במדינה הזו ומתכננת להקים פה דור המשך זה מחלחל לתודעתי יותר מאי פעם. המראות של יישובי הדרום שחיים בסיוט מתמשך, התמונות של החיילים חדורי המוטיבציה המתארגנים לקרב והידיעות מדי יום על נפגעים מדירים שינה מעיני. האנשים הקרובים אליי מתמודדים עם מציאות שונה ממה שהם היו רגילים אליה ודברים פשוטים כמו- להתקלח בשקט, לצאת לעבוד, לטייל עם הכלב או אפילו ללכת לקניות במכולת השכונתית מקבלים משמעות אחרת. אמנם אני לא גרה בדרום המוכה אבל אני מספיק קרובה (גם מבחינה גיאוגרפית) כדי לחוש את זה והשבוע זה אפילו הגיע ל- "פתח ביתי", לעירי. במלחמה כמו במלחמה כל הצדדים נפגעים. לרגעים אחדים השאלה מי צודק ומי טועה מתגמדת כשחיים נגדעים. ליבי עם החיילים המגנים עלינו ועם יישובי הדרום הנאלצים כל יום לקום למציאות של פחד.


אומרים שאופנה מוכתבת מהלך הרוח התקופתי, מ-דברים שקורים מסביבנו, שמהלכים תרבותיים משפיעים על סגנון הלבוש. זה קרה בשנות ה-60- תקופת ה- peace and love . תקופה אופטימית שבה הדור הצעיר האמין ביכולתו למרוד. לשנות דברים. כמו תמיד האופנה מיישרת קו עם המציאות ומה יותר מתאים מחצאית מיני לעורר הדים ומחלוקות מסביב? איסורים חברתיים ומיניים ארוכי שנים נפרצים. ההיפים שולטים, מעשנים "אור ואהבה" וההדפסים הפסיכודליים הם הטרנד החם. זוהי תקופה שבה החלומות הגדולים של החיים נצבעים בכל צבעי הקשת וכך גם הבגדים. גם בשנות ה-70 האופנה מוכתבת מרחשי ההיסטוריה. משבר האנרגיה חותם את תקופת ילדי הפרחים ומפנה מקום לגלוחי השיער. זוהי שעתם של המדים, בדי ההסוואה וכמובן הפסימיות. הפאנק שולט ביד רמה והאופנה הופכת למרושלת (מכנסי הבאגי מטושטשי הגזרה הם ביטוי מצוין לכך), תוקפנית (צבע החאקי שולט ביד רמה) וזולה. לא פלא שהג'ינס המחוספס הופך להיות פריט חובה בכל ארון. ואלה רק שתי תקופות... אז גם אני מצאתי את עצמי השבוע מתהלכת בצבעים מלחמתיים, מתונים, אולי זה מתוך הזדהות למה שקורה מסביב אולי זה פשוט חוסר חשק לצבעים עליזים לא ממש נכנסתי לעומק העניין. פשוט זה מה שהרגשתי וככה התלבשתי.






האאוטפיט שבחרתי ללבוש מורכב מהז'קט האהוב עליי והוורסטילי הזה שבקלות יכול להפוך לשמלה (כשראיתי אותו לראשונה נאמר לי שזו שמלה. אבל אני החלטתי שזה יכול להיות גם ז'קט) -diesel, צעיף וסקיני ג'ינס-h&m, המגפונים האהובות עליי ביותר (לחורף 2008)- fly london.


הצילומים באדיבות הסבלנות הבלתי נלאית של אישי היקר! נתראה בקרוב....שיהיה שבוע שקט לכולנו!

foot candies

בזמן האחרון דעתי השתבשה עלי והתחלתי לחבב בצורה די מדאיגה נעליים. נדמה כי המרדף אחר הפריט הראוי מבחינת איכות, צבע, דוגמא ומה לא רק התחיל אצלי ומי יודע מתי יסתיים. אני מניחה שאצל רוב הנשים התהליך הזה מוכר אבל, הלו?!? מדובר בי. אותה אחת שבכל עונה קרירה דואגת לשריין לעצמה שני זוגות נעליים: שחור וחום ובזה סוגרת את העניין. אותה אחת שעד כה הפגינה את חיבתה לליקוט נעליים בעונת הקיץ בלבד. אני שהתגאיתי בחוסני מפני מחלת הנעליים שכוחת המרפא הזו. שחשבתי לתומי שלי זה לא יקרה. אז זהו שהתבדיתי! נפלתי לטיפה המרה! כמו סיגריה, שאכטה אחת ואתה מכור. באמת! הרי מדובר בעולם ומלואו ידעתי את זה לפני כן. (אח... ההכחשה!) רק שלפתע אני מוצאת את עצמי מתעניינת יותר, חוקרת לעומק והכי גרוע! פוקדת חנויות נעליים. מוזר, אך עם זאת (לצערי) מרתק. מה יש בנעליים שעוצר את נשימתנו, מרוקן את ארנקינו ועוד משאיר אותנו עם חיוך מרוח על הפנים וטעם של עוד בפה? אולי זה העובדה שנעליים לא מציבות לנו שום תנאי קבלה וייראו עלינו טוב בלי שום קשר למשקל גופינו (וזו מספיק נחמה גדולה). בכלל, יש הטוענים שללקט נעליים זה כמו להיות אספנית אמנות והרי זוג נעליים של מנולו בלניק יהיו זולות בהרבה מציור מקורי של אנרי מאטיס. אז למה אני משתפת אתכם בהפרעות המתפתחות באישיותי? אז זהו שאם עקבתם אחר פרי מקלדתי (זהו שלב וידוא הקריאה) בוודאי אתם זוכרים שבאחד הפוסטים הבעתי את תשוקתי לנעליים בגובה הקרסול, עם חרטום מעוגל מלפנים, כאלה שישתלבו עם חצאית עדינה, אז מסתבר ש- my wish came true. במהלך הסיבוב השבועי שלי בתל- אביב וברוח העידן החדש שמעודד אגירת "כיסויי רגליים" הוספתי חנויות נעליים למסלול השופינג שלי וכך, עת אני פוסעת ובוחנת את המבחר המוצע, עיני הנץ שלי הבחינו באור בוהק של סטייל שקורן מזוג נעליים קסומות שהונחו על מדף קטן בין שלל המגפונים ונעלי החורף המסיביות. מסתבר שהן היו הזוג האחרון (מיותר לציין שהרגשתי הכי ברת מזל בעולם) וכנראה שאני לא היחידה שהבחינה ביופיין שכן בעודי מודדת אותן, כבר, זכיתי לתגובות השתאות מפי באי החנות. אז ה- foot candies הללו הן מבית היוצר של steve madden דגם impereal. אהבתי את ה- Patent Leather (העור המבריק), הגוון האפרפר המלכותי, את העקב שמוסיף קורטוב סקסיות לנעלים הבובתיות הללו ויעניק לי יתרון אנכי עם יציבות שתאזן אותי מלמטה וכמובן, כמובן, כמובן, הדבר הראשון ששבה את ליבי כשמבטנו נפגשו זה ה- "צוויצים" או בהגה המקצועית frill (שתבינו התרגום של frill בעברית הוא ציצה. איך בדיוק אמורים להגות זאת ברבים?), מקדימה (שמשום מה מזכירות לי מלמלה של חולצה ויקטוריאנית) ומוסיפים טונות של שיק לנעל שאני כבר לא יכולה לחכות ולהפגיש אותן עם שאר מכובדי הארון. ואני שואלת האם זו לא אמנות?

ובמבט "חודר" מקדימה....

ממש להציג אותן כאמנות

על חצאית, שקיעה ומעמד האישה

הפוסט הזה יעסוק מעבר לאופנה (היא תשתלב בהמשך) ויוקדש לנו- הנשים. (יסלחו לי כל הקוראים!!!)
במסגרת לימודי התואר שלי בחרתי בסמינר שעסק ב- "נשים- קולות והשתקה". הבחירה שלי נבעה לא מתוך פמיניזם מוצהר אלא מתוך הסכמה לסברה האומרת שנשים מציגות את עצמן כל הזמן כקורבנות וטוענות כל הזמן לפגיעה במעמדן. החלטתי להצטרף לקורס במטרה להתעמת עם האקדמיה ולהוכיח אחת ולתמיד שאנו הנשים מחלישות את מעמדנו במו ידינו. לא אגולל את כל התהליך בפניכן רק אומר שלאחר חצי שנה של התכתשויות מילוליות עם המרצה (שעליי לציין, מאוד נהנתה מהעניין) התחלתי לראות את הדברים אחרת. הבנתי שאמנם מעמד האישה צמח ומקבל הכרה אך עדיין יש לפנינו כברת דרך לא מבוטלת. כל כך הרבה יש באישה! אמא, חברה, בת-זוג, בת-אדם בעלת צרכים, קרייריסטית, עקרת בית, אישה אופנתית ואת כל זה היא צריכה לעשות בעת ובעונה אחת כשהיא נאבקת על זכותה לשוויון. אני לא ממש נמנית על הפמיניסטיות אבל אני מודה שבמשך השנים משהו השתנה בהשקפתי. ביום שישי האחרון הוזמנתי לאירוע התרמה למען "שדולת הנשים". באירוע לא הורגשה קורבנות ולא נשמעו ניסיונות להטיח את בעיית מעמדנו במין הגברי או במציאות עגומה, נהפוך הוא, הייתה התקהלות של הרבה נשים חזקות ואג'נדה ברורה אחת שנבעה מעוצמה והיא- שיש עוד מה לעשות! כדוגמא- שכר שווה, אפשרויות קידום, סחר בנשים, נשים מוכות, הכרה של מקום העבודה בזכותה של אישה ללדת (מבלי לפגוע בתנאיה או לפטרה). זה רק הוכיח את טענתי שהמאבק לקידום מעמד האישה צריך לבוא מהחוזק ולא מהקורבנות, ממקום שמכיל באופן שלם את הנשיות ומחבק אותה- את האינטליגנציה הרגשית שבורכנו בה, את האסתטיקה המופגנת, את החשיבה המורכבת. נשיות מבחינתי היא הכוח שלנו להודות בחולשה ביחד עם האלמנט החתולי שטמון בנו וגורם לנו לקום על רגלינו גם כשהמצב קשה. אספר סיפור נוסף שממחיש את הרעיון ואז נוכל להתפנות לאופנה נטו. במקום הופעלו מספר דוכנים ואחד מהם היה דוכן בגדים. מישהי לחשה לאוזני: "כמה סטריאוטיפי שבאירוע של נשים יש דוכן של בגדים. תראי כמה מתקהלות מסביב. זה ממש מעצבן." מיותר לציין שכמישהי שמחשיבה את עצמה אישה חזקה וגם נהנית מהתעסקות באופנה זה נורא הרגיז אותי ולכן השבתי – "אני בתור אישה אוהבת להיראות טוב, אבל זה לא הדבר היחיד שמגדיר אותי. למה ההתעסקות שלי עם איך שאני נראית צריכה להוות נקודת תורפה במעמדי? ברגע שנשים לא יתביישו במי שהן ויפסיקו לנסות להיות גבריות יותר, אז מעמדנו יתעצם. " ובאותה נשימה ניגשתי לדוכן ורכשתי לי חצאית חדשה (שכנעתי את עצמי שזה מתוך התרסה. אתן יודעות! למען המאבק!)....היה לי מאוד חשוב לשתף אתכן בהרהורי ליבי ובמעבר חד, עכשיו לאופנה....

ביום שישי האחרון הייתה "שמש שיקרית" ככה אני קוראת לקרני שמש שמאירות אבל לא מחממות ושנראה שהטמפרטורות עולות אבל בפועל הקור נשאר בעינו. בבוקר כשהתלבשתי, מאוד שמחתי שאוכל ללבוש חצאית כי בזמן האחרון היה קר מהרגיל (לא שאני מתלוננת, הרי אני חובבת חורף מושבעת) ומכנסיים זה היה הדבר היחידי שאיתו הייתי מוכנה לצאת לרחוב. מאוד נהניתי מההזדמנות לחלץ את אחת החצאיות האהובות עליי מהארון ולהתלבש בחגיגיות מה לרגל האירוע, בכלל.... אני אוהבת ללבוש חצאיות בחורף יותר מאשר בקיץ כי אז אפשר לשחק עם צבע הגרביונים וליצור רבדים של גוונים. השמש המדומה אילצה אותי להתמודד עם עננות וקור חודר אבל זה לא מנע מאיתנו (משפחתו של בן זוגי, אישי ואני) לנצל את יום שישי נטול המשקעים והפאנל נסע למסעדה בתל אביב וחתם את המפגש בצפייה בשקיעה אדמונית בחוף הים (למרות שקרני השמש בקושי הצליחו להפגין נוכחות מבעד לעננים). אני אוהבת את רצועת החוף של תל אביב בחורף- לא הומה, אפשר לראות את החול (ולא רק אנשים) ולשמוע את רחש הגלים. היה קצת קר אבל היה שווה כל רגע. זה מילא אותי באנרגיות לשבוע חדש.

דרך אגב, החצאית נרכשה בקאלה ושולבה עם גרביונים בצבע קקאו וחולצה בגוון אפור עכבר. הצעיף התלת שכבתי הוא מבית היוצר של "lollipops-paris" שאני מודה שבעבר היו מבריקים והיום קצת נוטים יותר לכיוון הקיטש, אבל עדיין אפשר למצוא פה ושם דברים הורסים שלהם. בכל מקרה צירפתי תמונה מקרוב של הצעיף כדי שתוכלו לראות עד כמה הוא מיוחד.

תודה לרעות ולאישי היקר על הצילומים. שיהיה המשך שבוע מקסים.

אייקוניות אופנה- כחול לבן

תמיד כשאנחנו חושבות על אייקוניות אופנה עינינו פוזלות ישר אל הדשא של השכן. אין שום ספק שהמדינות מעבר לים מספקות לנו שלל נשים המצוידות בביטחון עצמי וחוש אופנה מפותח. נשים כמו סיינה מילר, רייצ'ל בילסון, נשות המגזינים הנחשבים בעולם דוגמת טיילור טומסי הנהדרת וזמרות כ- גוון סטפני שמשדרת רמת קוליות נדירה וסטייל אינסופי (גם אם זה בהרבה מהמקרים לא טעמי האישי) הן רק מעטות מאלו המהוות השראה ומכתיבות את דרכנו האופנתית. אייקונית אופנה היא לא רק מישהי שמתלבשת יפה, כאלה יש לא מעט, אלא מישהי בעלת אמירה אישית המועברת באמצעות הבגדים שהיא בוחרת ללבוש. לא תמיד תאהבו את מה שהיא לובשת אבל לעולם תוכלו לומר שיש בה משהו אחר. גם אצלנו במדינתנו הקטנה יש לא מעט נשים המפזרות שיק בכל מקום שאליו הן מגיעות. ואני שמחה למנות אותן.
האהובה עליי ביותר היא מלאני פרס שמשכילה לערבב ביצירתיות רבה פריטי וינטז' עם מעצבי על ומעצבים מקומיים. נכון שזה עוזר כשיש לך צללית מושלמת ולא מעט כסף בבנק שיאפשר לך לממש את טעמך הטוב אבל חוש הסטיילינג המעולה והמראה שמשדר חוסר מאמץ יוצרים הופעה כל כך נכונה ולכן לא פלא שכל מראה שלה ניראה פגז...

שימו לב (מימין) לשמלת החתונה ה-מ-ה-מ-מ-ת

אחריה מככבות: עדי אשכנזי הקופצנית שרוקחת מראות מעודכנים המעפילים מעבר לגובהה עם טאץ' אישי ונועז. לצידה מככבת ליהי אלון שכיאה לנערת זוהר מקפידה בבחירותיה ומשלבת בחוכמה פריטים עם טוויסט מעניין.


ו.........בזמן האחרון שמתי לב לדפנה לוסטיג (שעבור חלקכן מוכרת מהעונה האחרונה של "כוכב נולד 6"). לדעתי מדובר באייקון אופנה בהתהוות. הבחורה המגניבה מהבית ממול שיש לה טעם מצוין בבגדים, חובבת אקססוריז ואמיצה בבחירותיה (הלשוניות והאופנתיות) ,לא נרתעת להפגין את טעמה המשובח בכל מקום שאליו היא הולכת.


אז נכון שאנחנו רחוקים עוד מלהיות מעצמת אופנה אבל גם לנו יש כמה טריקים בשרוולינו ובתור אחת שמתלוננת ללא הרף על מצבה העגום של האופנה כאן! במדינה שבה הפרשנות ל- לבוש עם שיק נתפסת כלבוש חסר מעוף אישי, אימוץ טרנדים ללא הבחנה או "קוד לבוש" שכולל כפכפים, ג'ינס וחולצה מכופתרת, זה נחמד לגלות שפה ושם יש ניצני אופנה משובחים.
ואם אני מתלוננת, חשבתי לעצמי, למה לא להגיד גם מילה טובה ליחידי הסגולה אשר רוקמים הופעה שפורצת את גבולות תחומי המלתחה הים תיכונית הנונשלנטית לעייפה.

התחכום שבאיזון

את התמונה הזו דליתי לפני כל כך הרבה זמן מהאינטרנט שאני לא ממש זוכרת מאיפה היא. אני זוכרת שכשראיתי אותה לראשונה התאהבתי בתחכום השקט וברוך שהיא משדרת. מעבר לסלסולים המקסימים בחולצה (שישר קונים אותי) והשימוש בפלטת צבעים שמשלבת מספר תתי גוונים של אותו צבע, שזה נהדר, זה העלה בי תובנה ישנה בנוגע לשילוב פריטים בולטים (בטקסטורה, בצבע, בעיצוב) באאוטפיט. תמיד אהבתי פריטי אופנה שהם קצת חורגים מגדר הרגיל, שיש בהם טוויסט שהופך אותם למיוחדים יותר. עוד בעבר גיליתי שהסוד הוא לתת להם את מלוא הבמה ולצוות אותם לבגדים מתונים יותר. איזון זה שם המשחק. ליישם את זה אני נעזרת בעקרון הבא: אני חושבת מה בולט בפריט? וביחס ישיר לכך אני מתאימה לו פריטים שיהיו בצד השני של הסקאלה. איזון! זה נשמע כמו תרגיל במתמטיקה אבל הכוונה היא לדוגמא: חצאית בצבעים עזים או עיטורים אמנותיים מרשימים שמצליחה להתבלט בעודה תלויה על קולב בחנות, תקבל את דקות התהילה שלה בעולם הגדול גם אם היא תשתלב עם חולצת בייסיק פשוטה, בעלת צבע אחיד. גם התמונה היא כמובן דוגמא מצוינת לכך: הבחירה בשילוב החולצה המרשימה עם קרדיגן בצבע מתון וג'ינס הופכים את ההופעה לנחשקת יותר, לדעתי. כדי ליצור הופעה מרשימה מספיק פריט אחד בולט שישדר תחכום ושיק בשקט- לא צריך לצעוק. הרי אנחנו לא רוצות להיראות כמו מישהי שמבלה את כל יומה מול המראה. מהתובנה הזו קיבלתי השראה ביום חמישי האחרון כשיצאתי עם חברים לפאב תל אביבי שאיך נאמר? לא ממש שיקי. אני חושבת שקיים רק פאב אחד כזה בכ-ל תל אביב. מכוון שאני כבר לא נערת מסיבות פרועה ולא נוטה להישאר עד השעות הקטנות של הלילה (כנראה שזו תוצאה של מעבר לפרברים) ומאחר ובעירי הצנועה מסתובבים סטודנטים שמעדיפים להשקיע את זמנם במחשבות על הצומח והחי מאשר בהופעתם, אז אני מתרגשת כל פעם שאני באה לבקר את ביתי השני- העיר ללא הפסקה. זה נותן לי סיבה למסיבה ואופנה. עכשיו. מאחר וידעתי שהפאב שאליו אגיע מקבל בזרועות פתוחות גם כאלה שיצאו היישר מהמיטה (אני קצת מגזימה, אבל אתם מבינים את כוונתי!!!) והחליטו לשתות בירה, החלטתי שאני לא מוותרת על הכיף שלי אבל אני יוצרת הופעה מתוחכמת. האאוטפיט שבחרתי ללבוש עבד בעקרון התחכום השקט והוא קיפל בתוכו חולצה שרכשתי בבזאר ביתי שהציע בגדים מקסימים מפריז (והיא בולטת בפני עצמה), מיתנתי את כוחה על ידי אפודה של נעמה בצלאל ובשילוב ג'ינס של פורנרינה ומגפיים של pepe jeans יצאתי לדרכי. היופי בלבוש הזה שהוא על פניו נראה פשוט אבל מספיק פריט אחד להפוך אותו למיוחד יותר.. בכל מקרה מאוד נהניתי מערב עם חברים טובים, מוזיקה מצוינת ואהובי לצידי. מה עוד אפשר לבקש? שבוע טוב....

ובמבט מקרוב....

RETRO SHOES

בזמן האחרון בא לי נעליים בגובה הקרסול עם חרטום מעוגל ושילכו מעולה עם חצאית או גרביונים. נמאס לי מכמות המגפיים הבלתי נלאית שברשותי בהתחשב בעובדה שהן מקצרות קצת את גופי הקומפקטי. אז התחלתי לחפש ולבחון את ההיצע שקיים, עליי לציין שממש המצב לא משהו בחוץ. רוב הנעליים באות בדמות מגפיים וכשכבר מופיע זוג נעליים מקסים יש להן עומס אבזמים ורצועות או שהן בעלות עקב אימתני שברור לי שיצטרכו לגרד אותי עם שפכטל מהמדרכה אם אתפתה וארכוש אותן. גם נעליים פתוחות יתקבלו בשמחה, כאלה שישתלבו יפה עם גרב מעניינת. כשצפיתי בארכיון התמונות שאני נוהגת ללקט מאתרי האינטרנט, נזכרתי בנעליים של Alix - עלמה צרפתייה שלמרות הקור ששורר במדינת הבאגט והגבינות נשארת נאמנה לנעליה הפתוחות.


זה מתאים לי כי באופן כללי החורף בארץ הוא לא כזה, איך נאמר, חורפי! מכמה סיבות. ראשית, למרות שכל שנה אנו מצפים לו בערך מחודש אוקטובר (אני כמובן מדברת על קור עז וגשם ולא על קרירות קלה), הוא בוחר להיכנס באיחור אופנתי. בעבר נהג להתברג עם ארבעת המינים כשהסוכות החלו להפציע ברחובות ובשנים האחרונות מגיע היישר לחגיגות חג האורים. כאילו מבקש להשתלב בתמונה מושלמת של נרות החנוכה המרצדים על אדן החלון כשטיפות הגשם זולגות בהשתקפות האור. שנית, גם כשהוא מגיע הוא מגיח לתקופה כל כך קצרה חודשיים- שלושה ושוב אנחנו מתחילים להרגיש את החום חודר מבעד לעננים. דבר אחרון והמשמעותי ביותר, בעיניי, זה כמות המשקעים שפשוט גורמת למפלס הכנרת לשקוע בדיכאון כבד מדי שנה ולנחלים להתייבש (בערך 40 ימי גשם בשנה). מעבר למשמעות הסביבתית שגשם בכמויות קטנות גורם לנו, כמו לחשוב על כל טיפ- טיפת מים שאנו משתמשים ובצדק (רמז עבה למי שלא מקדיש מחשבה לעניין), אם בוחנים את המצב מבחינה אופנתית אפשר למצוא בזה צדדים חיוביים. לעומת מדינות אירופה הקרות או ארה"ב איננו צריכות לחנוט כל איבר בגופינו מחשש מפגיעת קור ואנו יכולות להרשות לעצמנו לגרוב גרביונים דקים עם חצאית קצרה או לנעול נעליים פתוחות מבלי לחשוש ששלג כבד יארוב בדרכנו. בכל מקרה, הנעליים הללו החזירו אותי היישר לקולקציית קיץ 2007 מבית האופנה הצרפתי chlo'e. המעצבת phoebe philo's הצליחה להעביר מסר חד וברור "less is more" ובמקום ליצור נעליים בצבעים עזים או עמוסות לרוויה שאחרי עונה ייראו פאסה היא בחרה בגוונים שונים של לבן ושחור והפיקה נעליים על זמניות. הנעליים המתוקות האלה הן הנעליים האידיאליות לחורף הים תיכוני. הן בעלות עקב גבוה, סגורות בחרטומן (כדי שלא נירטב חס וחלילה אם יהיו קצת מים על המדרכה) ומתהדרות בחלקן הקדמי בשלוש רצועות עור. אני רוצה אותן!!! נדלקתי קשות!

הנעליים לקוחות מ- כאן

שימו לב עד כמה הן מושלמות עם שמלה. וכן, כן, הן קיימות גם בשחור.

chloe קיץ 2007

אמנם זה קצת חזרה בזמן אבל אחד הדברים היפים באופנה, לדעתי, זה העובדה שהיא ממחזרת את עצמה באמצעות שימוש במוטיבים מהעבר (והן לדעתי בהחלט נראות היום טוב כבעבר), אז החלטתי לעשות מעשה "רטרו" ולצאת לחיפושים אחר הדגם או זהה לו (וגם בגלל שמבחר הנעליים העונה לא ממש הפיל אותי מרגליי). אני יודעת שאת הנעל הזו ספק (מחיפושים קצרים היא טרם נמצאה) אם אוכל למצוא ב- e.bay אבל גם אם כן ,לא נעים לומר, אני לא ממש חובבת רכישות דרך האינטרנט, זה מוציא קצת את הכיף של למדוד, להרגיש, לחוות וחוץ מזה אני ממש לא יודעת מה מצבן האמיתי ואיך הן יגיעו אליי. עכשיו,בוא לא נשכח שמדובר בכל זאת בנעליים שכבר לא נמכרות בחנויות וגם אם הייתי יכולה להשיג אותן (נגיד אם הייתי נזכרת לפני שנה) נראה לי שמצבי הכלכלי לא ממש מאפשר לי לרכוש אותן. האפשרות הזו נפסלה (לעת עתה) אז התחלתי לחפש אלטרנטיבות אחרות (בעיקר במוחי). משהו שיחבר אותי לרצועות העור הדקיקות ולפי עקרון המחזור האופנתי הן אמורות להופיע בצורה כזו או אחרת. והנה, השבוע יצא לי להיכנס לחנות וראיתי נעליים שממש מהוות גרסה לא רעה בכלל למקור. אבל המחיר הופך את הנעליים ההורסות האלה לכל כך קרובות אך עם זאת רחוקות.

הנעליים מבית היוצר "shoemaker" (שימו לב לתג המחיר השערורייתי)

כפי שהבנתן, מדובר בנעליים של "שומייקר" – מותג מקומי, איכותי ומעניין שנמנה על קבוצת מעצבי נעליים (ביניהם שני בר) שהעלו את רף תחום ההנהלה בארץ. הנעליים שענבר יוסיפון יוצרת הן נעליים שיש בהן ניצוץ ייחודי שהוא הרבה מעבר לטרנד חולף. מדובר בעבודת יד ובכמות נעליים מוגבלת מכל דגם. בכלל, תפיסתה של ענבר היא שהנעל היא אינה פריט המוני והדבר ניכר בעיצוב. את הנעליים זכיתי לראות באדום ובשחור לכה, הן בעלות שתי רצועות דקיקות (לצערי אני לא ממש חובבת נעלי לכה, אבל אולי זה הזמן לשינוי, נראה) והן ישתלבו יפה עם גרביונים וחצאית קצרה בערב חורפי ים- תיכוני.

משיטוט באינטרנט (יותר נכון, חיפוש) מצאתי עוד זוג שמחקה בצורה טובה את המקור. הפעם של steve madden. הדגם נקרא crosbyy . אכן, גבירותיי, ההיסטוריה חוזרת!



בכלל, ל- Alix יש אוסף נעליים מתוק בדיוק כמו הבלוג שלה the cherry blossom girl (למי שלא מכיר מומלץ לבקר). זוג נעליים נוסף שמצא חן בעיניי היו "הנעליים ההולנדיות" (אני קוראת להן ככה כי הן מזכירות לי את הקבקבים ההולנדיות בחרטומן) שהן פרי יצירתו של...??? כמובן! גם של בית האופנה chlo'e. הפעם מסתיו 2006. משהו טוב מתרחש באגף ההנעלה שם.

chlo'e סתיו 2006

בכל מקרה הנעליים האלה מתאימות יותר לבחורות כמוני שסובלות מקור במיוחד אם כפות רגליהן חשופות. הן סגורות מקדימה אבל עדיין בעלות שלוש רצועות עור המסתיימות באבזם. בזוג הזה נזכרתי כשהגעתי לחנות הנעליים האהובה עליי במיוחד precious (פרישמן 63, תל-אביב) שמייבאים את נעלי fly היישר מממלכת ה- would you like a cup of tea (לונדון) שהן נעליים יצירתיות ובין הנוחות ביותר שכפות רגליי פגשו. ראיתי שם משהו זהה אבל הנעליים שממש דומות למקור לא (הכוונה ל-טרם) נמצאו בארץ אלא באתר האינטרנט ומאחר וחנויות רבות אחרות מביאות את המותג לארץ עדיין לא אמרתי נואש....

התמונות: מימין-נעלי chlo'e של Alix, משמאל- fly london

בכל מקרה עכשיו שהשבת נכנסה והחנויות ננעלו, אצבור כוחות לשבוע חדש של חיפושים ובינתיים שיהיה סוף שבוע חמים ונעים....חג שמח!

שימו כובע על הראש

בהמשך ישיר לפוסט הקודם, אני שמחה לבשר שהלילות הפכו קרירים ביותר. הסימן שלי לזה שהקור מגיע זה מיד תחושת קור חדה באזור האוזניים ואף קפוא. בבית אני מתכסה בשמיכת צמר אבל בחוץ זה כבר סיפור אחר. כשאני מתפתה להלך ברחובות בשעות הערב אני בדרך כלל כורכת צעיף סביב צווארי וכשממש קר אני חובשת... כובע. כובעים זה תוספת משובחת לבגד. זה הדובדבן שבקצפת מבחינתי. אצלנו מיד מקשרים אותו לסממן דתי ומעמדו עדיין מוגבל ,כיאה למדינה שנהנית להתגאות בלבוש לא רשמי, אבל בשנים האחרונות תרבות חבישת הכובע הפכה להיות נפוצה יותר במחוזותינו ואני מברכת על כך. ממזמן הכובע הוא לא רק פריט פונקציונאלי, אלא פריט בעל מעמד אופנתי ושיק אמיתי. אפשר להוסיף כובע בארט להופעה עם ניחוח צרפתי ומלא חן, כובע מגבעת למראה מחוספס ושיק רוקיסטי ואפשר להחליט מתוך מגוון מאוד רחב של בדים המשמשים ליצירת "הבגד לראש" את מה שהכי מתחברים אליו: צמר, לבד, עור, פרווה,אריג. אותי אישית מעניין אם אתם מה-"מתביישים" או אולי מה-"מעיזים", כי ללכת עם כובע ברחוב מושך לא מעט מבטים ותגובות, דבר שגרם להרבה חברות שלי לנטוש את הרעיון כי זה נראה להן "מטורף ונועז מדי". אני חושבת שזה פספוס להתבייש ולא לשלב אותו במלתחת החורף. לשם כך הבאתי מספר רעיונות, למתלבטים, אולי זה ישכנע אתכם. אז ככה, יש הרבה אפשרויות לחבוש כובע וכל כך הרבה סוגים. לא צריך לקפוץ גבוה ,אפשר להתחיל בסולידי עם כובע גרב, כובע סרוג או כובע בארט בצבע עדין שיתמזג עם צבעי החורף הקודרים. אפשר לקחת דוגמא מבלייר מ- gossip girl שהלכה על גרסת בארט פלאפית במיוחד או מרחובות ניו-יורק ופריז ששם יודעים להתחמם בסטייל:

התמונות לקוחות מ-style& the city ,מ-altamira nyc ומ-כאן

אם עדיין קר לכן ואתן מרגישות שבא לכן לפלפל את המראה עם כובע גרב אתן יכולות לקחת דוגמא מרייצ'ל בילסון וסיינה מילר (סלבריטאיות שהתפרסמו בזכות כישרון המשחק שלהן ועם הזמן הפכו לאייקוניות אופנה נחשקות שהייתי מוכנה ללא היסוס לבזוז את ארונן או להיות הכתובת שאליה הן יתרמו כל פריט שהן לא חושקות בו) המתקתקות הופעה חורפית מדליקה עם כובע על הראש...

עוד קצת כובעים ממסלול התצוגה של burberry prorsum סתיו 08..



למתקדמים יותר יש את כובעי המגבעת שישתלבו מעולה עם המראה הגברי שהצליח לחדור לתוך ארונותינו הנשיים. יש לא מעט זנים של כובעי מגבעות והם שונים אלה מאלה באורך התיתורת (שוליים) ובגובה החישוק (שמתנשא מעל לראש). למגבעת שסיינה מילר בחרה לחבוש קוראים "פדורה" fedora והיא קרויה על שם מחזה צרפתי מהמאה ה- 19

מימין לשמאל: סיינה מילר, wonderkind קיץ 09

למי שממש אוהב כובעים כמוני. יכול קצת מכל דבר. בארץ אפשר למצוא כובעים מדליקים ויצירתיים ב- Accessorize את הכובעים שלי אני מלקטת בעיקר בחו"ל. כל נסיעה אני רוכשת לעצמי מתנה בדמות כובע ומייחלת שהשנה יהיה חורף קריר קריר כדי שאוכל לחבוש את כובעי ולשפוך כתמי צבע על הרחוב הקודר...

כובעים לפי כיוון השעון: אקססוריז, לוליפופס, נעמה בצלאל, מיס סיקסטי,אקססוריז