שכבות של חום

הקור החודר ששרר בשבוע האחרון וגשמי הברכה ששטפו את מחוזותיי איפשרו לי לעשות דבר אחד בלבד! להיכנס למכונית, להעמיס את בני ולנוס למקום סגור ופושר. השמועות על מזג אוויר חמים ונעים בסוף השבוע ריחפו כענני שמחה הרבה לפני בואו והיה ברור לי שאת יום שישי הקרוב אני מבלה מחוץ לביתי. עם זאת רסיסי הקור שחדרו עמוק לגופי טרם נמסו וגרמו לי להתלבש בהיסוס שכבה על גבי שכבה. ללא ספק ה- סיבה שאני אוהבת את החורף היא מראה השכבות. היכולת ליצור מראה ייחודי באמצעות שילוב של פריטים (שעל פניו כל אחד מהם יכל להיות לבדו משעמם ובנאלי) קוסם בעיניי ואם לא די בכך הרי שבמזג אוויר לא יציב שכבות הם פיתרון הבצל הטוב ביותר לכל טמפרטורה שאתקל בה בדרכי.

עליי לציין שייתכן ומראה השכבות הושפע ישירות מהעובדה שמאז שנולד בני אני תוהה מדי יום כמה שכבות להלביש אותו (מעבר לדאגה אימהית אני חוששת פן הוא יחלה, חס ושלום, ויטריף את לילותיי בבכי מתמשך) וכך יוצא שאני מאלתרת בין פריטי הלבוש (המתרבים, באופן קוסמי, עליי לציין!), משלבת מכנסיים עם גוזיה (כן,כן, גם לתינוקות יש כזה ביטוי), עוטפת באוורול ונופחת את נשמתי בדיון (שנדמה שלא יהיה לו סוף) עם בן זוגי האם באמת יש צורך בסווטשירט נוסף או לא. הכל כדי שנהיה מוכנים בפני כל מספר שיופיע במד המעלות.

אאוטפיט: חולצה- pepe jeans, חולצת משבצות- מנגו, ווסט- urban outfitters, חצאית- miss sixty, נעליים- סטיב מאדן

נחזור אליי. את מראה השכבות הרכבתי מפריטי לבוש שלא לבשתי הרבה זמן מהם נהניתי ליצור אאוטפיט קליל, יצירתי ומתקתק לכבוד השבת הקרבה. היום בבוקר כשנשאתי את עיני לשמים גיליתי שאכן השמועות נכונות וסוף השבוע הקרוב יהיה נעים ומלטף. מקווה שאתם מתכננים לצאת ולטייל. משטחים שלמים של כלניות בוהקים באדמדמותן, הופעתן של להקות הציפורים הנודדות כעת בשיאה והשמש מוסיפה קישוט של רקמת זהב לחורף הישראלי. אני מתכננת לבלות עם משפחתי המורחבת ולצבור כוחות לשבוע נוסף. מקווה שתהנו. שתהיה שבת שלום!

על חגורות מותן והחיים שאחרי

לאחרונה אני נוהגת לצפות בבגדים מאשר לרכוש אותם. השינויים שהגוף עובר לאורך ההריון ואחרי הלידה דורשים עבודה מאומצת לחזור לממדי העבר. כן, כן, לא נמניתי מאותן הנשים ברות המזל שאחרי הלידה גופן מתכווץ באופן קוסמי (אם תשאלו אותי) והן נראות כאילו לא ילדו לפני זמן קצר. עם זאת געגועיי לבגדיי האהובים שמביטים בי כל יום, כשאני פותחת את הארון לתור אחר פריט לבוש, בהחלט מדרבנים אותי לקום ולעשות מעשה. לבינתיים, מזל שבגדי ההריון היום עדכניים ומקסימים כך שאפשר להמשיך ללבוש אותן גם אחרי הלידה המיוחלת. גזרת ה- empire היא דוגמא מצויינת לכך.

שמלה-חנות מבזל,קרדיגן- ניו-יורק, חגורה-קרן וולף, גרביונים- המשביר לצרכן, מגפיים- pepe jeans

למען האמת, את השמלה הנוכחית רכשתי לאחר הלידה (טוב, לא אמרתי שלא קניתי בכלל!). כשראיתי אותה מיד התחברתי למראה הרומנטי ובד השיפון הנשפך. כחובבת אקססוריז מושבעת היה לי קשה עם העובדה שבתקופת ההריון השימוש בחגורות מצומצם (שלא נדבר על חגורות מותן) ולכן כעת אני מפצה על הזמן האבוד, מנערת את האבק ממגירת החגורות שלי ונותנת להן ביטוי (כל אחת בתורה!). את השמלה בחרתי ללבוש כשכבה מתחת לקרדיגן קשמיר שרכשתי בעבר מניו- יורק כך שהשילוב בין בד השיפון העדין וסריג הקשמיר יצרו שרוולים תפוחים ועם חגורת המותן שארזה את כל המתרחש נוצר מראה חורפי רומנטי ומלבב. לבינתיים הסופה שמתחוללת בחוץ מאלצת אותי להישאר בבית עם המלאך שלי (חופשת לידה בחורף הישראלי זה כיף אדיר!!!) אבל כשהשמש תפציע שוב אני מתכוננת לתור אחרי הפריט הבא....מבטיחה לעדכן...

כל אחת והבבי שלה

לכל אחת יש את המישהי המיוחדת שממש, אבל, ממש מכירה אותה טוב. לי יש את בבי! בבי היא חברתי הטובה שמסמלת עבורי יותר מכל את תקופת תל אביב המופלאה. שתי רווקות חולקות דירה במרכז תל אביב. מבלות, מכירות, "חופרות" אחת לשנייה עד השעות המאוחרות של הלילה, ישנות שעה ואז מתחילות יום מחדש. עוברות פרידות, אהבות, שמחות, אכזבות, הצלחות, במשך שנים!!!
בבי הייתה עבורי "בת הזוג האידאלית" לא פעם ציינתי בפניה שאם היא הייתה גבר הייתי מתחתנת איתה ללא היסוס! לאורך שנים היא עברה איתי את רגעי השפל והגאות וצלחה אותם בגבורה. כל פרידה מאהוב, כל התאהבות חדשה הייתה מלווה בדיווח מדוקדק היישר למיפקדת ה"בביות". אני לא יכולה לדמיין את חיי בתל אביב מבלי שדמותה עולה מולי. כל ספסל (תקופת הספסלים), כל גינה , כל חנות בגדים, כל שדרה עטופה בסיפור שנלקח מחיי הפרטיים ובכולם בבי מופיעה. כיום בזמן שאני מתפקדת כאמא ועקרתי לטובת חיים פסטורליים במושב, בבי עדיין חיה ונושמת את תל אביב. כל פעם שאני רוצה לשאוף קורטוב של עשן מכוניות, המולה ולגעת ברווקות אני נוסעת לבבי.





עם זאת עבודתה המטורפת (בבי אולי הגיע הזמן לשנות קריירה???) ועבודתי כאם במשרה מלאה (בימים אלה) לא מאפשרת לנו להיפגש בתדירות שהיינו רוצות ולכן אתן יכולות לדמיין מה רבה הייתה שמחתי כשהשבוע בבי הגיעה למושב. מעבר לעידכונים, רכילויות, חיבוקים אינסופיים וכמובן שופינג, החלטנו להצטלם. אחת מיני מעלותיה הרבות של בבי היא צילומיה המופלאים. ידעתי שהיא תשמח לתרום לבלוג ומכוון שבמשך שנים היינו חולקות אחת את ארונה של רעותה החלטתי שמן הראוי שנצטלם במחלצותינו. התמונות צולמו ביום סגרירי והכל מצולם בחלקת גן העדן שזכיתי לקרוא לה בית. בבי השתלבה יפה בנוף וזכתה לנשום אוויר צח לפני שעלתה לרכבת וחזרה לחיי העיר הרועשים והקסומים ואני?

אני חזרתי מהרכבת עם חיוך גדול לירוק שמקיף את חיי ושבוע הבא אזכה לטעום את העיר הגדולה כשאבקר את בבי!!! אני אוהבת אותך יפתי!!!

תשעה חודשים

תשעה חודשים זה לא מספיק זמן להבין את משמעות ההורות. גם אם הבטן תופחת והתחושות האימהיות (מישהו אמר קינון???) משתלטות עליך, אין משהו שיכין אותך למתנה האדירה שאת מקבלת לכל החיים. למתנה הזו אין פתק החלפה והיא גובה את מחירה במלוא העוצמה. תשעה חודשים את מתכוננת ואז את מגלה שלא הבנת כלום. חייך מתמלאים בחייו של מישהו אחר, מחשבותייך מופנות לעולל הקט, טורנדו של רגשות מציף את ימייך ולילותייך, בנוסף לכל זה, ארונך מפנה את מדפיו לאופנת ילדים מתוקה וקסומה. אל דאגה! אינני הופכת להיות חלק מקו "אופנת אמהות הטריינינג"- גיליתי פן חדש באישיותי שאיננו מהווה תחליף או מוחק את חובבת האופנה שבי. בשעות הבוקר המוקדמות כשחשוך בחוץ (שעות השמורות להורים תשושים ולבליינים) אני שואפת משבי רוח אופנתיים במרחבי הבלוגספירה ובימים כשהשמש זורחת, לעיתים, מנווטת את עגלת בני בין חנויות הבגדים. לאט לאט אחזור להיראות ולעדכן לעיתים קרובות יותר. בינתיים אני משאירה אתכם עם תמונות ההריון שלי. תקופת ההריון היא תקופה נפלאה שבה מבינים כמה גופינו הוא מכונה משומנת וחכמה. רציתי שלתקופה הזו ישארו מזכרות ולכן כל כך שמחתי שקיבלתי מתנה מאישי ונשלחתי להצטלם בסטודיו של "ניצן חרמוני". עבודת הסטיילינג המתוחכמת בפשטותה כללה טקסטורות שונות על רקע שחור ולבן הנפיקה תוצר מקסים ואני שמחה לשתף אתכם בכך. עד הפעם הבאה. נשיקות...

home styling

זה לא סוד שנושא הסטיילינג תופס תאוצה בשנים האחרונות וכל אישה שמכבדת את עצמה מאמינה שעליה להרחיב את האופקים בכל הקשור לאומנות הלבוש. הבלוגים שצצים מכל עבר הם דוגמא חיה לכך וגם העובדה שכל רשת שמכבדת את עצמה מחזיקה היום שורת סטייליסטים, במטרה לחזק את חווית הרכישה ולהפכה למקצועית יותר, מעידה על המגמה. מה שרוב האנשים לא תמיד יודעים זה שממזמן סטיילינג לא שולח את זרועותיו הארוכות ונוגע רק בכל הקשור לאופנה. סטיילינג זו אומנות שחצתה את גבולות הארון ממזמן, הטביעה את חותמה בתחום העיצוב וחדרה לא רק למלתחתינו אלא השכילה להטביע חותם של טעם טוב על כל חלקה בביתנו. נכון שעל מנת לעצב בית יש צורך במעצב פנים ובאדריכל אך גם ל- home decorating יש חלק חשוב בתהליך, שכן לעיתים אין צורך בשבירת קירות או השקעת כל חסכונות חיינו בשיפוץ הבית, מספיק בחירת פריטים ש"ילבישו את הבית" ויקנו לו מראה עדכני ביותר. לאחרונה אני יותר ויותר מתעניינת בנושא שכן אישי ואנוכי עומדים לפני מעבר בית ולראשונה בחיינו אנו מרהטים ומעצבים אותו לפי טעמינו האישי ומרשים לעצמינו לחרוג מעבר לגבולות הממלכה השבדית בבחירותינו מתוך מחשבה שאלו פריטים שילוו אותנו לאורך זמן. עליי להודות, שככל שנחשפתי יותר למלאכת העיצוב גיליתי של-"הלבשת הבית" חוקי סטייל משלה. שילובי צבעים, אפקט הפריט האחד שנותן את הטון בחלל שלם, השפעת צבעים בהירים וכהים, "אקססוריז" בדמוי פריטי נוי שמשדרגים "הופעה שלמה" (חלל שלם). נשמע מוכר?! גם כאן יש מגוון סגנונות שכל אחד יכול למצוא את עצמו מתחבר אליהם והחיפוש אחר כל פריט שכזה מרתק בפני עצמו. במהלך המסע אחר הפריטים המושלמים, עבורי, גיליתי לא מעט חנויות מדהימות שאוצרות בתוכן פריטים משובחים. מאחר ואני מזוהה בטעמי האקלקטי לא מן הנמנע שכך גם ייראה מבצרי. 2 חנויות שעליי לציין לשבח שמדהימות אותי בכל פעם שאני עוברת את מפתן דלתן הן "חדרים" ו- elemento . לראשונה (חדרים) אין אתר אינטרנט אבל אין אדם שמכנה את עצמו חובב עיצוב ולא מכיר את החנות. מדובר במשכן חפצים שמשדרים כפריות ויחד עם זאת יוקרה בחלל אחד. חדש עם טעם של ישן. הפריטים מרהיבים וימצאו חן בעיני חובבי הפשטות והוינטז'. שווה להגיע לרחוב סלמה 48 בתל- אביב ולשוטט בין החדרים השונים. כמובן שאי אפשר להיכנס לחנות מבלי להרים את הראש ולהתענג על ציורי התקרה המרהיבים... כל חדר מעורר את החשק להעתיק את המגורים ולהשתכן בו דרך קבע. בחנות השנייה (elemento) ריירתי לא מעט פעמים את נשמתי וייחלתי לרגע שאוכל לרכוש פריט אחד מהאוסף המשובח שאוצר המעצב יוסי גולדברג. הפריטים בהשראת הסיקסטיז- סבנטיז וכל פריט שם מלחשש לעברי כאשר אני עוברת על פניו ומפתה אותי לקחת אותו הביתה. כדי לרכוש את כולם אאלץ לחפור מנהרה עמוקה שאוכל להתחבא ממנהל הבנק שלי אבל בכל זאת הרשינו לעצמינו פריט אחד ויחיד שאותו תוכלו לראות בלינק המצורף. הרי לשם מה חלומות נועדו? מדובר בכורסא בסגנון שנות ה- 50 כתומה ומהממת שפשוט גרמה לי לנדודי שינה עד שהחלטתי לקחת אותה הביתה איתי. אני כבר לא יכולה לחכות שהיא תנוח בסלוני ואוכל לשטוף את עיניי בה בכל רגע שאחפוץ. מעבר לכורסא נעשו רכישות אחרות ומשובחות. כגון: מיטת עץ כפרית בחנות "חדרים", שידה בת 150 שנה בסגנון רומנטי, שולחן בסגנון שנות ה-50 מאיקאה והשבוע אני הולכת לתור אחר מנורות זכוכית מורנו משוק הפשפשים ולתור אחר דברים טובים אחרים שלשוק יש להציע. אז שיהיה המשך שבוע מקסים משאירה אתכם עם עוד פריטים הורסים מהחנות "אלמנטו" שלצערי נאלצו להשאיר מאחור...

שימו לב לשעוני הפרפר המתוקים מאחור

רוטשילד 119, תל- אביב

מגרש המשחקים שלי

מתחילת גיחתו של הבלוג לעולם רציתי להצטלם בגן משחקים (אני מודה) אבל העובדה שזה נדוש ושכל בלוגרית עשתה זאת לפניי דחקה את המחשבה. כעת כשאני בחודש השישי (כן, כן, איך הזמן עובר כשנהנים), שחיי מתמלאים בדילמות הריוניות כאלה ואחרות ובמיוחד לנוכח העובדה שבכל פעם שאני עוברת ליד גן המשחקים הזה מתגנבת למוחי המחשבה שגם אני אהיה מהאמהות שמבלות את זמנן בגן המשחקים וקרוב לוודאי שזה ייהפך למגרש המשחקים שלי, החלטתי לעשות מעשה.



מעולם לא הייתי מהבנות שחלמו להיות בהריון או ברגע שהן רק הריחו תינוק בסביבה הן מיד פרסו ידיהן לחבקו ברוך אמהי שטבוע בהן. אני לעומתן חשבתי שילדים זו ברכה (כשהם בסביבה לזמן קצר), שאמהות היא אחריות ענקית (עדיין) ואני מודה (רק לא להזדעזע) שתינוקות בימיהם הראשונים הם, בעיניי, לא הדבר הכי יפה בעולם! אבל עכשיו שזו אני במסע ההתעברות, אני מודה, שמדי פעם אני פוזלת בחיוך לילדים שחולפים על פניי ברחוב, מסניפה את הריח המתוק של תינוקות רכים ומתענגת על המחשבה שבתוכי גדל נסיך קטן. לשוטטות הבלתי נלאית בחנויות הבגדים תוך בהייה בחלונות הראווה (כדי להתעדכן, לצערי, פחות לקנות) נלווות החלטות אופנתיות הקשורות ל"כרכרה" שתסיע את הנסיך בדרכיו הראשונות בעולם (כן, כן, מעבר לנוחות יש פה גם החלטה אופנתית) וכן צבע החדר או עיצוב הרהיטים שיהיו חלק בלתי נפרד מממלכתו הקטנה. בנוגע לאופנה, מלבד שזיפת עיניים בקולקציות הקיץ הנפלאות אין באפשרותי לגמוע את כל ההיצע שקיים (לראשונה לא מטעמים כספיים) מאחר ומידות גופי לא יכולות להכיל את כל הפריטים האופנתיים שאני חומדת בהם ולכן אני מפנה את תשוקותיי האופנתיות להגדלת אוסף האקססורייז שלי. נעליים, תיקים, קשתות, שרשראות. אני תרה ומגלה מעצבים חדשים ומוכשרים ומשחקת עם היכולת לשנות את בגדי ההריון באמצעותם כך שלכל תקופה יש את היתרונות האופנתיים שלה. חשוב לי לציין שהאופנה מפרגנת מאוד לנשים בהריון וכיום, יותר מתמיד, ניתן להיות הריונית עם סטייל. בנוסף, מעבר לדילמות ההריון, את התקופה האחרונה אני מקדישה לריהוט הבית במושב שאליו נעבור עוד חודשיים. עליי לציין שזו חוויה מדהימה לתור אחר הפריט המיוחד ולעצב חללים שלמים באמצעות מספר פריטים. למי שתוהה גם כאן חלים "חוקי סטיילינג" רבים, כגון: שילובי צבעים. התהליך מדהים ואני מאמינה שבקרוב אעשה על זה פוסט בפני עצמו.

שמלה- "אחיות", חגורה- מחנות בתל אביב, סנדלים- "שולה", שרשרת- diva, קשת לשיער- אקססוריז

נחזור לאופנה, האאוטפיט שבחרתי ללבוש מורכב משמלה הורסת של המותג "אחיות" של האחיות מיכל ואורלי מלמד. האחרונה בתהליך התעברות בעצמה ולשמחתי, לרגל האירוע השיקה לאוויר העולם את השמלה המופלאה הזו שמרככת את תהליך הגדילה הטבעי שמתרחש במהלך ההריון. הבד שלה כל כך רך והיא קסומה בעיניי (רכשתי אותה בחודשים הראשונים להריוני (מתנת הריון ראשונה מהוריי הנפלאים), התאהבתי בה ללא קשר למצבי החדש, ולהפתעתי גיליתי שהיא מיועדת גם לנשים בהריון). מילה אחרונה בנוגע לתמונות. יצרתי אותן בהשראת המחשבה שליוותה אותי עד היום שפריטי האופנה שלי הם "ילדיי" ומטבע הדברים הקדשתי להם את כל מרצי ואהבתי. כעת האהבה תתחלק עם הנסיך הקטן. לפחות בפוסט הזה הוצאתי אותם לשחק במגרש המשחקים וגם את עצמי!!! אני משאירה אתכם עם התמונות ומאחלת לכולכם שבוע קסום, עד לפעם הבאה!!!

ילדות בראי הזמן

לאחרונה יוצא לי להרהר לא מעט על חלקי בעיצוב אופיו של בני. על חלקי בתוך המציאות שלתוכה הוא יוולד והאם כוחי יהיה כל כך איתן מול כמות הפיתויים ש"דור השפע" גדל לצידו? ההרהורים הללו מחזירים אותי לא מעט לילדות שלי. אני מניחה שכל דור, באשר הוא, נוטה להסתכל על הדור הצעיר (במיוחד הזקנים שבחבורה!) ולסנן בין שיניו "כשהיינו צעירים הדברים נראו אחרת". אמנם, היום יותר מתמיד, אני מרגישה שבגרתי אך אני רחוקה מלמלא את הפרק האחרון בחיי ובכל זאת גם אני מרגישה שנוף ילדותי היה שונה. היה בו פחות שפע ויותר תמימות. היה בו פחות חדשנות ויותר תחכום. כשרציתי לשחק לא עלה בדעתי לגשת לחנות הצעצועים הקרובה ולרכוש משחק חדש אלא חשבתי כיצד אני מייצרת משחק חדש מהחומרים שעמדו לרשותי (סדין ושני מוטות לאוהל או אבנים לשחק "קלאס"). כשאני מסתכלת היום על ילדים קטנים אני מרגישה שהם כל כך שבויים במרדף אחר הדבר החדש הבא עד כי הם אינם חווים עד תום את מה שנח בכפות ידיהם. שהם כל כך רוצים כבר להיות מבוגרים עד כי הם שוכחים להנות מהיתרונות שבעצם היותם ילדים. אני מודה שלהורים יש חלק בלתי נכבד מהאחריות לדבר. אם בעבר מסיבות יומולדת מאושרות (הזכורות לי) כללו, משחק הכיסאות, השחלת נר לבקבוק, מציאת טופי בערימת קמח וגולת הכותרת הייתה שקיות ההפתעה הפשוטות שחתמו את האירוע המוצלח, הרי שהיום אני מסתכלת סביבי ונדהמת לגלות שנסיון ההפקה הנדרש בחייו של זוג אינו מסתכם בהפקת חתונתו או במסיבת הולדת הבן/הבת אלא בחיפוש אחר מסיבת יומולדת מושלמת שכוללת ג'ימבורי משוכלל (שלא היה מבייש פארק שעשועים), יום הולדת נסיכות הכולל מניקור ופדיקור (כאילו דא...) או ליצנים ולהטוטנים פרי קרקסים למיניהם. ברור לי שזה מאוד פשוט להיות חכמה היום וברור לי שלעמוד מול פניו המתוקים של ילד הכמה להיות "כמו כולם" בחוזקה אינה משימה פשוטה בכלל אבל לשם מה אנחנו ההורים קיימים אם לא כדי ללמד את ילדינו להנות מהדברים הבסיסיים בעולם של שפע? להציב גבולות? כפי שציינתי ההרהורים הללו החזירו אותי לילדותי שלי שבה "דרדסים", "טוב טוב הגמד", "הקטקטים" "רחוב סומסום", "הצריף של תמרי", "רגע עם דודלי" , "פרפר נחמד" ו"ריצ'רץ'" היו חלק בלתי נפרד מההווי היומיומי שלי. מנגינות התוכניות הללו לעד יעלו על פניי חיוך מתוק ומבט חולמני שמיד ילווה בתמונות שירצדו במוחי. את התוכנית האחרונה "ריצ'רץ" אהבתי במיוחד. תמיד רציתי להיות חלק מחבורת הפלא הזו ואולי בשל כך לאורך השנים פיתחתי חיבה לחולצות פסים. מעבר לעובדה שהן משתלבות כמעט עם כל פריט לבוש הן גם משדרות קלאסיות. על אף העובדה שהן מקצרות (למי שלא יודע פסים לרוחב נוטים לקצר), וכפי ששמתם לב לא יזיקו לי עוד כמה סנטימטרים, אינני מוכנה לוותר על פריט הלבוש הזה.

מבט מהצד על הבטן ופירוט- חולצה- דינה גלס, חצאית- A.A, סנדלים- fornarina, צמיד- diva

לזכר נוף ילדותי יצרתי אאוטפיט המורכב מחולצת פסים מיוחדת מאוד של המעצבת "דינה גלס" (אחת המעצבות המוכשרות ביותר בארץ), שלא מפסיקה לקצור מחמאות בכל מקום שאליה היא מגיעה, חצאית שחורה של אמריקן אפירל, סנדלי זהב שרכשתי שנה שעברה בפירנצה של פורנרינה (חברה איטלקית אהובה עליי שאני מקפידה לרכוש פריט אחד שלה בכל פעם שאני מגיעה לארץ הספגטי) וצמיד שלראשונה ראיתי על בלוגרית ומצאתי אותו לאחר מכן בארץ ב- DIVA . מקווה שהשבת שלכם הייתה שלווה. אני מרגישה מצויין לכל השואל. פשוט נפלא. הייתי שמחה לשוחח איתכם לעיתים קרובות יותר אך לצערי הזמן שלי קצר והמלאכה מרובה. מאחלת לכם שבוע מעולה. נתראה בקרוב!!!