יום חמישי, 21 בינואר 2010

כל אחת והבבי שלה


לכל אחת יש את המישהי המיוחדת שממש, אבל, ממש מכירה אותה טוב. לי יש את בבי! בבי היא חברתי הטובה שמסמלת עבורי יותר מכל את תקופת תל אביב המופלאה. שתי רווקות חולקות דירה במרכז תל אביב. מבלות, מכירות, "חופרות" אחת לשנייה עד השעות המאוחרות של הלילה, ישנות שעה ואז מתחילות יום מחדש. עוברות פרידות, אהבות, שמחות, אכזבות, הצלחות, במשך שנים!!!
בבי הייתה עבורי "בת הזוג האידאלית" לא פעם ציינתי בפניה שאם היא הייתה גבר הייתי מתחתנת איתה ללא היסוס! לאורך שנים היא עברה איתי את רגעי השפל והגאות וצלחה אותם בגבורה. כל פרידה מאהוב, כל התאהבות חדשה הייתה מלווה בדיווח מדוקדק היישר למיפקדת ה"בביות". אני לא יכולה לדמיין את חיי בתל אביב מבלי שדמותה עולה מולי. כל ספסל (תקופת הספסלים), כל גינה , כל חנות בגדים, כל שדרה עטופה בסיפור שנלקח מחיי הפרטיים ובכולם בבי מופיעה. כיום בזמן שאני מתפקדת כאמא ועקרתי לטובת חיים פסטורליים במושב, בבי עדיין חיה ונושמת את תל אביב. כל פעם שאני רוצה לשאוף קורטוב של עשן מכוניות, המולה ולגעת ברווקות אני נוסעת לבבי.





עם זאת עבודתה המטורפת (בבי אולי הגיע הזמן לשנות קריירה???) ועבודתי כאם במשרה מלאה (בימים אלה) לא מאפשרת לנו להיפגש בתדירות שהיינו רוצות ולכן אתן יכולות לדמיין מה רבה הייתה שמחתי כשהשבוע בבי הגיעה למושב. מעבר לעידכונים, רכילויות, חיבוקים אינסופיים וכמובן שופינג, החלטנו להצטלם. אחת מיני מעלותיה הרבות של בבי היא צילומיה המופלאים. ידעתי שהיא תשמח לתרום לבלוג ומכוון שבמשך שנים היינו חולקות אחת את ארונה של רעותה החלטתי שמן הראוי שנצטלם במחלצותינו. התמונות צולמו ביום סגרירי והכל מצולם בחלקת גן העדן שזכיתי לקרוא לה בית. בבי השתלבה יפה בנוף וזכתה לנשום אוויר צח לפני שעלתה לרכבת וחזרה לחיי העיר הרועשים והקסומים ואני?

אני חזרתי מהרכבת עם חיוך גדול לירוק שמקיף את חיי ושבוע הבא אזכה לטעום את העיר הגדולה כשאבקר את בבי!!! אני אוהבת אותך יפתי!!!

2 תגובות:

נבו אמר/ה...

אחחחח איך אני מבינה לליבך.
כשעוד הבן הגדול שלי(היום בן חמש) היה תינוקי הייתי מסתובבת עם העגלה בת"א ועושה שופינג מטורף,היום עם שניים ת"א הפכה להיות חו"ל.

kbp אמר/ה...

מורן- גם אם אחד זה לא פשוט. כבר אין את הפריבילגיה להתמהמה יותר מדי או לדגום מספר רב של חנויות. השופינג הופך להיות הרבה יותר ממוקד ומהיר. אני עדיין לא מתייאשת:)