בחזרה לעצמי

האביב כבר בפתח ונדמה שבכל פינה יש פרח שמפיץ את ריחו ומתהדר ביופיו. תקופת האביב אהובה עליי במיוחד.
מעין אתנחתא מרהיבה ביופיה שמפזרת רוחות מלטפות וריחות נעימים של פריחה. שנייה לפני שאגלי הזיעה מכסים את גופינו. רגע לפני שהחורף עוזב ושנייה לפני שהחום הנורא נותן אותותיו. עוד משחר נעוריי, התקופה הזו, שאת תחילתה מסמן חג הפסח ואת סופה חותם השרב הכבד, מסמלת עבורי תקופה של שינויים והתחדשות. אל תשאלו אותי למה אבל תמיד בתקופה הזו אני נכנסת למערבולת שינויים (לרוב היה מדובר במעברי דירה אליהם התלוותה פרידה מבן זוג. מישהו אמר פריחה???). השנה, תקופה זו מסמלת עבורי את החזרה לשגרה. השבוע חזרתי לעבוד אחרי חופשת לידה ארוכה. שמחה שמהולה בלא מעט עצב או יותר נכון געגוע. אני מודה! נפלתי לתהום האמהות ואת חזרתי לעבודה ליוו סיוטים מטופשים שפקדו אותי מדי לילה והעלו סצנות שהדירו שינה מעיניי. המובחרות מביניהן היו לדוגמא כשאני חוזרת הביתה ובני אינו מזהה אותי או כשאני חוזרת מהעבודה ואני רואה בתדהמה שבני הולך בפעם הראשונה.


מיותר לציין שבמציאות הדברים נראו אחרת, אבל עדיין היה די מוזר עבורי לבלות יום שלם בגפי. מבלי לנהל שיחה עם המושב האחורי. די מוזר לא להתעסק כל היום בענייני חיתולים וטיטולים או לשיר שירי ילדות על פילונים ופרפרים.
באותה מידה היה גם מרענן ומשמח לחזור לחלק במציאות שהוא רק שלי... להתלבש לעבודה מתוך מחשבה של מה מתאים למה או איזה אאוטפיט ארצה ליצור היום ולא מתוך מחשבה של איזה בגדים יהיו לי נוחים במידה ואצטרך להניק (ותאמינו לי שזה שיקול). להניח לרגע את תיק האמא שלי (שהפך לעורי השני) ולתת מקום לשאר תיקיי האהובים להתבטא. לענוד עגילים מבלי לחשוש פן אוזניי יתלשו מפאת ניסיונות האחיזה וההתנדנדות של בני בקישוטי אוזניי (דבר שאמור להיות משמח ומבורך מאחר והוא מהווה חלק משמעותי בהתפתחותו).

אבל יותר מכל היה כיף לחזור לרגעים ספורים ביום לעצמי או יותר נכון למי שהייתי לפני שהייתי אמא...
אז את היום הראשון צלחתי! טוב, אז היה טלפון אחד או שניים לסבתא... רק בשביל לדעת אם הוא אכל! ומה שלומו? טוב, ואולי לשמוע את קולו... ויכול להיות שאיפשהוא בעבודה (ורק בגלל שביקשו ובמקרה היה לי) הראיתי תמונה אחת או שתיים שלו. וכמובן שכל היום התנוסס על פני החיוך האימהי והמטופש (כמו כשמתאהבים). אבל חוץ מזה הייתי לבדי. שוב עם עצמי. כמו פעם. ובדרך הביתה נסעתי מבלי לנהל מונולוג עם הנוסע במושב האחורי. וכל הנסיעה הבטתי קדימה ולא הגנבתי (כמו תמיד) מבטים חטופים לכיוון הנסיך הקטן כשהוא ישן. הנסיעה הביתה הייתה רגועה, פרטית ומרגשת. רק אני עם עצמי. טוב, זה לא ממש משנה כשברקע נשמעו שירי פעוטות נעימים...
אם בבגדים עסקינן אז לרגל האירוע החלטתי להתקשט באאוטפיט אביבי ומתקתק. מלא באקססוריז לא פונקציונלים עבור אמהות.



חצאית וחולצה- מנגו, נעליים- j shoes, גרביונים- המשביר לצרכן, שרשרת וחולצת ג'ינס- h&m,קלאץ- אקססוריז

שרשראות, תיק קלאץ' (שטיטול יצטרך לעשות דיאטה חריפה כדי להיכנס אליו). כבר הרבה זמן שאני מחפשת חצאית בצבע תכלת בתולי וחולצה עם שרוולים מעניינים בצבע ניוד (ה- בשורה של הקיץ). מאחר ואני טיפוס של חורף מיאנתי להיפרד מהגרביונים הצבעוניים שלי... שיהיה המשך שבוע טוב. נשיקות.

בסיס איכותי

אמנם עדיין אי אפשר להספיד את החורף אך יש לי תחושה שזו הזדמנות די אחרונה ללבוש אאוטפיט חורפי שכולל סריג. (למרות ש"מר אביב" נוטה למצבי רוח לא צפויים). את האאוטפיט הזה ביססתי על טהרת הבייסיק.
פריטי בייסיק הם מסוג הדברים שחובה שיהיו בכל ארון. חולצה לבנה מכופתרת, חולצת פסים משובחת (שעדיין לא מצאתי את ה-אחת!!!), טי שירטים איכותיים בצבעי בסיס כמו שחור,לבן,פודרה. טוניקות דקיקות שישמשו בסיס ליצירת אאוטפיט מעניין. פריטי בייסיק כשמם כן הם פריטים בצבעים לא מתחכמים שניתן יהיה לשלבם עם פריטים אחרים וליצור משחקי צבע ושכבות. נשמע פשוט, לא? אז זהו, ששנים אני משננת לעצמי (לפני שאני נכנסת לחנות) "תרכשי פריטים שישתלבו עם שאר המלתחה או פריטי בייסיק שיהוו קרקע יציבה ליצירת אאוטפיטים מגוונים". אני מודה שקולו של השינון הולך ודועך ברגע שעיניי מתקרבות לפריט ייחודי, הכי לא שגרתי שיש, מלא בכיווצ'וצ'ים ו"התחכמויות" (כמו שאישי מפציר בקולי כל פעם) . כן, כן, כל פעם אני נכנעת לפריט הכי לא בייסיק שיש ושסביר להניח שידרוש את מקומו הבלעדי ולא יהיה מוכן להשתלב עם שום פריט אחר בארוני (מניירות של כוכב או לא?).

בשנים האחרונות אני משתדלת להילחם בנטיות ליבי וליצור לעצמי מלתחה חכמה. שנים של ניסיון ונבירה בין קולבים עמוסים כל טוב צריכים להניב פרי אחד או שניים. כל פעם שאני נתקלת בפריט שמבחינתי אלמותי הוא מיד זוכה להיכנס לרשימת ה- must have forever שיש לי ולאט לאט אני מלקטת את הפריטים: נעלי אוקספורד חומות נמוכות, חולצה לבנה משובחת, מעיל טראנץ (שעד היום לא מצאתי משהו שישביע את רצוני ויהווה תחליף הולם לזה של Burburry) ועוד... במהלך חיפושיי נתקלתי במותג הבייסיק הצרפתי והאיכותי שנקרא American vintage. כמו כל דבר צרפתי טוב גם מהטוניקות בעלות המראה המהוה נוטף שיק והטיפול המיוחד לו הבגדים זוכים נותן תחושה של מראה used כמו של חולצה ישנה וטובה מפעם שלא רוצים לזרוק. בזכות פלטת הצבעים המונוכרומטית הם משתלבים נהדר בכל אאוטפיט והבדים האיכותיים והתפירה המוקפדת מאפשרים לפריטים לשרוד בגבורה בסיבובי מכונת הכביסה. עליי להודות שהמחירים לא ממש נמוכים אבל כמו כל מערכת יחסים מוצלחת אני מאמינה שצריך להשקיע ולכן מדי עונה אני מתחדשת בפריט מהקולקציה החדשה. כדי להשיגם במחירים שפויים יותר תאלצו לרדת לקומה התחתונה של "בנקר", להמתין בסבלנות עד סוף העונה או לנדוד עד לדוכן של עלמה בשוק המעצבים.

במבט מקרוב: סריג וטוניקה- american vintage, גרביונים- ישנים, מגפיים- סכועור, שרשרת- אקססוריז

כמו שבוודאי אתם יכולים לנחש את האאוטפיט הנוכחי בניתי סביב פריטי אמריקן וינטג' וכמתבקש באאוטפיט בסיסי נטול צבע חי תיבלתי את המראה עם זריקות צבע של אקססוריז וגרביונים ישנים שגיליתי בתחתית שק מלבושי הרגליים שלי.
לסיום- טירוף h&m מדגדג בכל גופי ואני מסתובבת כבר כמה ימים עם חיוך מטופש על פניי. העדפתי לוותר על הביקור בימים הראשונים בחנות וכמו שתיארתי לעצמי התורים שמשתרכים עד לקצה השני של הקניון ושעות של המתנה בהחלט יכולים להוציא את הכיף מכל החוויה. בכל זאת, המתנתי כל כך הרבה זמן שזה יקרה, אני מניחה שעוד כמה ימים לא ירוקנו לחלוטין את המדפים (או שכן?).שיהיה סוף שבוע קסום.

אלוהי הפרטים הקטנים

כמו שכל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד ככה אני מאמינה שבאופנה כמו באמנות לפריטי לבוש יש ייחוד משלהם. כשאני בוחרת לרכוש פריט אחד על פני אחר זה בדרך כלל מכוון שנשביתי בקסמיו של דיטייל מיוחד. זה יכול להיות כיווצים, הדפס מיוחד, רקמה מפתיעה, חגורה מעניינת. חשוב לי שלבגדים שאני לובשת יהיה את הטוויסט השונה שלוקח בגד הכי פשוט ומביא אותו למקום אחר. את השמלה שבתמונה בחרתי ללבוש ביום שישי לאירוע שביליתי בו. היה יום חמים והשמלה בהחלט נתנה מענה אופנתי לצרכיי. במסעותיי באילת ליקטתי את השמלה הזו. אני מודה שבהתחלה ההדפס האתני גרם לי להסס אבל חגורת הניטים, רקמת הזהב שמעטרת את איזור השכמות, הלולאות השחורות בשולי השמלה ושלל הצבעים קנו אותי וגרמו לי להביא אותה הביתה איתי. אכן הגאונות של השמלה הזו נמצאת בפרטים הקטנים(שהגדלתי עבורכם בתמונה).השמלה היא מבית היוצר של pepejeans (מותג אופנה שאני מאוד אוהבת) ומה שמייחד אותו זה הדגש על הפרטים הקטנים. הנגיעות הקסומות שהופכות כל בגד לאחר. שונה... למי שמכיר את המותג יודע שהדרך היחידה להרשות לעצמי לרכוש את הפריטים האלו היא בסוף עונה...אז כשאת באילת ויש הנחת סוף עונה+ הנחת מע"מ- זה ממש חטא להשאיר את האפשרות להתחדש בפריטים מבית היוצר הבריטי מאחור. אל חשש אני ביקשתי שיארזו בשבילי שתיים. שתי שמלות! את הפריט הבא אני ישאיר לפוסט אחר. שיהיה שבוע טוב וקסום.

שמלה- pepejeans, מגפיים- סכועור, גרביונים- ck

דרך אגב. אם יש מישהי שמוכנה להרים את הכפפה ולצלם אותי אהיה יותר משמחה. אני מודה שעם עין מקצועית וסבלנות לצילום אהיה יצירתית יותר ובן זוגי יהיה מאושר מהמהלך. אז....ממתינה להצעות...

הנופש מהחופש

שמלה: חנות בבוגרשוב, חגורה + A, נעליים: neosens

את הזמן האחרון אני מקדישה לנופש מהחופש. אחרי תשעה חודשים של ציפייה מתישה, חודשיים של הסתגלות למצב צבירה של עירנות תמידית תוך כדי פינטוז לשינה רצופה בלילה ותינוק נסיכי אחד- התחלתי באמת להנות מחופשת הלידה. פתאום העייפות הופכת לשגרה (מזכיר קצת את תקופת הצבא), הנסיך מסתגל לצוענייה שבי ונהנה מנדודיי האינסופיים, יעדים גאוגרפיים נכבשים מדי יום וחברויות מהעבר מגיחות שוב לחיי. אין שום ספק- חופשת לידה היא החופשה האידיאלית. כי אחרי שאת מסיימת לעכל ולהתרגל למעמדך החדש. כאילו שמישהו למעלה דואג לצ'פר אותך על תקופה מתישה ומזמן לחייך ימים רצופי תוכניות שכל כולן מלאות ב-כיף- כיף- כיף!!! ואם לא די בכך הרי שגולת הכותרת היא שכל הסובבים מפצירים בך לצאת מהבית ולבלות שהרי כל אמא מנוסה יודעת שהתכנסות בבית, בגפך, בחודשים הראשונים לאחר הלידה יכולה להביא לאובדן עצמי חמור היישר לזרועותיו המשקמות של הפסיכולוג. את שיאה (עד כה )של חופשת הלידה ביליתי בשבוע שעבר באילת. (כן, כן, אני מאוד מסכנה. not!) כשתכננתי את הטיול המשפחתי דמיינתי רוחות עזות בטיילת, גיחות חפוזות מחוץ למלון להזנה הכרחית של הגוף והתכנסות ממושכת בחדר עם שלט הטלוויזיה "נעוץ" לשורש כף היד. כחובבת חורף לא ממש נרתעתי מהרעיון והידיעה של בילוי משפחתי ראשון יחדיו עם אהובי ונסיכי מילאה אותי באושר. מיותר לציין שכל תוכניות האריזה של ארסנל מגפיים, מעילים, סוודרים וכו' נדחסו עמוק למגירה ובמקומם צעדו בגאווה אחד אחד לכיוון המזוודה שמלות קייציות, חולצות קצרות, בגד-ים (מי היה מאמין באמצע פברואר?) ועוד ממתקי קיץ נעימים. את הסופות החליף גל החום, את התעמלות הזפזופ בין ערוצי הטלוויזיה החליפה השחייה בבריכה והגיחות הקצרות הפכו לטיולים ממושכים תחת מעטפת של קרני שמש חמימות. עליי להודות! אילת היא לא ממש my cop of tea . כבר שנים שלא פקדתי אותה אבל נהניתי להיזכר שחווית השופינג, נטולת המס, היא מהנה לאין שיעור. בכל זאת! לרכוש ב- TOPSHOP ללא מע"מ או לחילופין לאמץ פריטים של pepejeans בסוף עונה ולגלות בקופה שהמחיר הוא לפני הנחת המע"מ- ללא ספק הופך את חווית הקנייה ממהנה למצמררת מהתרגשות. מעבר לכך שמחתי לראות שמטיילת מרוצפת בבסטות שמציגות מרכולת שנכונה עד גיל 16 (כשאתה עוד מתלהב מגרגירי אורז שנושאים את שמך) הפך איזור רצועת החוף, כבכל עיר תיירות, גם למשכנן של חנויות איכותיות כגון:

diesel, fm, top shop, factory 54, בוטיקים קטנים שמייבאים אופנה מחו"ל ומסעדות מהנות. כך שהמקום בהחלט סיפק את הנוסחה המנצחת (עבורי) לחופשה מושלמת של מנוחה+ אוכל טוב+ שופינג! מה עוד אפשר לבקש! הפריט הראשון שבחרתי לפתוח בו את מראות הקיץ זו השמלה הרומנטית הזו שרכשתי בחנות בבוגרשוב שבעבר היה הרחוב המועדף עליי לקניות. השילוב בין החרוזים הזעירים ששזורים בעדינות בצוואר, נגיעות התחרה בשרוולים וההדפס המהפנט שלה הפכו את ההחלטה לרכוש אותה בזמנו לקלה. כאחת מוצלחת היא משמשת אותי נאמנה בכל עונות השנה. בחורף- בשילוב קרדיגן וגרביונים מעניינים ובקיץ- כפי שהיא ולעיתים אני בוחרת להוסיף חגורה...לסיכום, יכולתי לספר לכם על זה שאני כורעת תחת נטל האימהות ושימיי עמוסים ולחוצים אבל האמת היא שאין לי ממש תירוצים מכובדים שמונעים ממני לכתוב פשוט אני נופשת ומנצלת כל רגע להיכרות מעמיקה עם הנסיך שלי ומדי פעם חוזרת לטפח את האהבות הישנות שלי: הכתיבה והאופנה.אשמח אם ניפגש כאן מדי פעם. להתראות עד הפעם הבאה...

שכבות של חום

הקור החודר ששרר בשבוע האחרון וגשמי הברכה ששטפו את מחוזותיי איפשרו לי לעשות דבר אחד בלבד! להיכנס למכונית, להעמיס את בני ולנוס למקום סגור ופושר. השמועות על מזג אוויר חמים ונעים בסוף השבוע ריחפו כענני שמחה הרבה לפני בואו והיה ברור לי שאת יום שישי הקרוב אני מבלה מחוץ לביתי. עם זאת רסיסי הקור שחדרו עמוק לגופי טרם נמסו וגרמו לי להתלבש בהיסוס שכבה על גבי שכבה. ללא ספק ה- סיבה שאני אוהבת את החורף היא מראה השכבות. היכולת ליצור מראה ייחודי באמצעות שילוב של פריטים (שעל פניו כל אחד מהם יכל להיות לבדו משעמם ובנאלי) קוסם בעיניי ואם לא די בכך הרי שבמזג אוויר לא יציב שכבות הם פיתרון הבצל הטוב ביותר לכל טמפרטורה שאתקל בה בדרכי.

עליי לציין שייתכן ומראה השכבות הושפע ישירות מהעובדה שמאז שנולד בני אני תוהה מדי יום כמה שכבות להלביש אותו (מעבר לדאגה אימהית אני חוששת פן הוא יחלה, חס ושלום, ויטריף את לילותיי בבכי מתמשך) וכך יוצא שאני מאלתרת בין פריטי הלבוש (המתרבים, באופן קוסמי, עליי לציין!), משלבת מכנסיים עם גוזיה (כן,כן, גם לתינוקות יש כזה ביטוי), עוטפת באוורול ונופחת את נשמתי בדיון (שנדמה שלא יהיה לו סוף) עם בן זוגי האם באמת יש צורך בסווטשירט נוסף או לא. הכל כדי שנהיה מוכנים בפני כל מספר שיופיע במד המעלות.

אאוטפיט: חולצה- pepe jeans, חולצת משבצות- מנגו, ווסט- urban outfitters, חצאית- miss sixty, נעליים- סטיב מאדן

נחזור אליי. את מראה השכבות הרכבתי מפריטי לבוש שלא לבשתי הרבה זמן מהם נהניתי ליצור אאוטפיט קליל, יצירתי ומתקתק לכבוד השבת הקרבה. היום בבוקר כשנשאתי את עיני לשמים גיליתי שאכן השמועות נכונות וסוף השבוע הקרוב יהיה נעים ומלטף. מקווה שאתם מתכננים לצאת ולטייל. משטחים שלמים של כלניות בוהקים באדמדמותן, הופעתן של להקות הציפורים הנודדות כעת בשיאה והשמש מוסיפה קישוט של רקמת זהב לחורף הישראלי. אני מתכננת לבלות עם משפחתי המורחבת ולצבור כוחות לשבוע נוסף. מקווה שתהנו. שתהיה שבת שלום!

על חגורות מותן והחיים שאחרי

לאחרונה אני נוהגת לצפות בבגדים מאשר לרכוש אותם. השינויים שהגוף עובר לאורך ההריון ואחרי הלידה דורשים עבודה מאומצת לחזור לממדי העבר. כן, כן, לא נמניתי מאותן הנשים ברות המזל שאחרי הלידה גופן מתכווץ באופן קוסמי (אם תשאלו אותי) והן נראות כאילו לא ילדו לפני זמן קצר. עם זאת געגועיי לבגדיי האהובים שמביטים בי כל יום, כשאני פותחת את הארון לתור אחר פריט לבוש, בהחלט מדרבנים אותי לקום ולעשות מעשה. לבינתיים, מזל שבגדי ההריון היום עדכניים ומקסימים כך שאפשר להמשיך ללבוש אותן גם אחרי הלידה המיוחלת. גזרת ה- empire היא דוגמא מצויינת לכך.

שמלה-חנות מבזל,קרדיגן- ניו-יורק, חגורה-קרן וולף, גרביונים- המשביר לצרכן, מגפיים- pepe jeans

למען האמת, את השמלה הנוכחית רכשתי לאחר הלידה (טוב, לא אמרתי שלא קניתי בכלל!). כשראיתי אותה מיד התחברתי למראה הרומנטי ובד השיפון הנשפך. כחובבת אקססוריז מושבעת היה לי קשה עם העובדה שבתקופת ההריון השימוש בחגורות מצומצם (שלא נדבר על חגורות מותן) ולכן כעת אני מפצה על הזמן האבוד, מנערת את האבק ממגירת החגורות שלי ונותנת להן ביטוי (כל אחת בתורה!). את השמלה בחרתי ללבוש כשכבה מתחת לקרדיגן קשמיר שרכשתי בעבר מניו- יורק כך שהשילוב בין בד השיפון העדין וסריג הקשמיר יצרו שרוולים תפוחים ועם חגורת המותן שארזה את כל המתרחש נוצר מראה חורפי רומנטי ומלבב. לבינתיים הסופה שמתחוללת בחוץ מאלצת אותי להישאר בבית עם המלאך שלי (חופשת לידה בחורף הישראלי זה כיף אדיר!!!) אבל כשהשמש תפציע שוב אני מתכוננת לתור אחרי הפריט הבא....מבטיחה לעדכן...

כל אחת והבבי שלה

לכל אחת יש את המישהי המיוחדת שממש, אבל, ממש מכירה אותה טוב. לי יש את בבי! בבי היא חברתי הטובה שמסמלת עבורי יותר מכל את תקופת תל אביב המופלאה. שתי רווקות חולקות דירה במרכז תל אביב. מבלות, מכירות, "חופרות" אחת לשנייה עד השעות המאוחרות של הלילה, ישנות שעה ואז מתחילות יום מחדש. עוברות פרידות, אהבות, שמחות, אכזבות, הצלחות, במשך שנים!!!
בבי הייתה עבורי "בת הזוג האידאלית" לא פעם ציינתי בפניה שאם היא הייתה גבר הייתי מתחתנת איתה ללא היסוס! לאורך שנים היא עברה איתי את רגעי השפל והגאות וצלחה אותם בגבורה. כל פרידה מאהוב, כל התאהבות חדשה הייתה מלווה בדיווח מדוקדק היישר למיפקדת ה"בביות". אני לא יכולה לדמיין את חיי בתל אביב מבלי שדמותה עולה מולי. כל ספסל (תקופת הספסלים), כל גינה , כל חנות בגדים, כל שדרה עטופה בסיפור שנלקח מחיי הפרטיים ובכולם בבי מופיעה. כיום בזמן שאני מתפקדת כאמא ועקרתי לטובת חיים פסטורליים במושב, בבי עדיין חיה ונושמת את תל אביב. כל פעם שאני רוצה לשאוף קורטוב של עשן מכוניות, המולה ולגעת ברווקות אני נוסעת לבבי.





עם זאת עבודתה המטורפת (בבי אולי הגיע הזמן לשנות קריירה???) ועבודתי כאם במשרה מלאה (בימים אלה) לא מאפשרת לנו להיפגש בתדירות שהיינו רוצות ולכן אתן יכולות לדמיין מה רבה הייתה שמחתי כשהשבוע בבי הגיעה למושב. מעבר לעידכונים, רכילויות, חיבוקים אינסופיים וכמובן שופינג, החלטנו להצטלם. אחת מיני מעלותיה הרבות של בבי היא צילומיה המופלאים. ידעתי שהיא תשמח לתרום לבלוג ומכוון שבמשך שנים היינו חולקות אחת את ארונה של רעותה החלטתי שמן הראוי שנצטלם במחלצותינו. התמונות צולמו ביום סגרירי והכל מצולם בחלקת גן העדן שזכיתי לקרוא לה בית. בבי השתלבה יפה בנוף וזכתה לנשום אוויר צח לפני שעלתה לרכבת וחזרה לחיי העיר הרועשים והקסומים ואני?

אני חזרתי מהרכבת עם חיוך גדול לירוק שמקיף את חיי ושבוע הבא אזכה לטעום את העיר הגדולה כשאבקר את בבי!!! אני אוהבת אותך יפתי!!!