ילדות בראי הזמן

לאחרונה יוצא לי להרהר לא מעט על חלקי בעיצוב אופיו של בני. על חלקי בתוך המציאות שלתוכה הוא יוולד והאם כוחי יהיה כל כך איתן מול כמות הפיתויים ש"דור השפע" גדל לצידו? ההרהורים הללו מחזירים אותי לא מעט לילדות שלי. אני מניחה שכל דור, באשר הוא, נוטה להסתכל על הדור הצעיר (במיוחד הזקנים שבחבורה!) ולסנן בין שיניו "כשהיינו צעירים הדברים נראו אחרת". אמנם, היום יותר מתמיד, אני מרגישה שבגרתי אך אני רחוקה מלמלא את הפרק האחרון בחיי ובכל זאת גם אני מרגישה שנוף ילדותי היה שונה. היה בו פחות שפע ויותר תמימות. היה בו פחות חדשנות ויותר תחכום. כשרציתי לשחק לא עלה בדעתי לגשת לחנות הצעצועים הקרובה ולרכוש משחק חדש אלא חשבתי כיצד אני מייצרת משחק חדש מהחומרים שעמדו לרשותי (סדין ושני מוטות לאוהל או אבנים לשחק "קלאס"). כשאני מסתכלת היום על ילדים קטנים אני מרגישה שהם כל כך שבויים במרדף אחר הדבר החדש הבא עד כי הם אינם חווים עד תום את מה שנח בכפות ידיהם. שהם כל כך רוצים כבר להיות מבוגרים עד כי הם שוכחים להנות מהיתרונות שבעצם היותם ילדים. אני מודה שלהורים יש חלק בלתי נכבד מהאחריות לדבר. אם בעבר מסיבות יומולדת מאושרות (הזכורות לי) כללו, משחק הכיסאות, השחלת נר לבקבוק, מציאת טופי בערימת קמח וגולת הכותרת הייתה שקיות ההפתעה הפשוטות שחתמו את האירוע המוצלח, הרי שהיום אני מסתכלת סביבי ונדהמת לגלות שנסיון ההפקה הנדרש בחייו של זוג אינו מסתכם בהפקת חתונתו או במסיבת הולדת הבן/הבת אלא בחיפוש אחר מסיבת יומולדת מושלמת שכוללת ג'ימבורי משוכלל (שלא היה מבייש פארק שעשועים), יום הולדת נסיכות הכולל מניקור ופדיקור (כאילו דא...) או ליצנים ולהטוטנים פרי קרקסים למיניהם. ברור לי שזה מאוד פשוט להיות חכמה היום וברור לי שלעמוד מול פניו המתוקים של ילד הכמה להיות "כמו כולם" בחוזקה אינה משימה פשוטה בכלל אבל לשם מה אנחנו ההורים קיימים אם לא כדי ללמד את ילדינו להנות מהדברים הבסיסיים בעולם של שפע? להציב גבולות? כפי שציינתי ההרהורים הללו החזירו אותי לילדותי שלי שבה "דרדסים", "טוב טוב הגמד", "הקטקטים" "רחוב סומסום", "הצריף של תמרי", "רגע עם דודלי" , "פרפר נחמד" ו"ריצ'רץ'" היו חלק בלתי נפרד מההווי היומיומי שלי. מנגינות התוכניות הללו לעד יעלו על פניי חיוך מתוק ומבט חולמני שמיד ילווה בתמונות שירצדו במוחי. את התוכנית האחרונה "ריצ'רץ" אהבתי במיוחד. תמיד רציתי להיות חלק מחבורת הפלא הזו ואולי בשל כך לאורך השנים פיתחתי חיבה לחולצות פסים. מעבר לעובדה שהן משתלבות כמעט עם כל פריט לבוש הן גם משדרות קלאסיות. על אף העובדה שהן מקצרות (למי שלא יודע פסים לרוחב נוטים לקצר), וכפי ששמתם לב לא יזיקו לי עוד כמה סנטימטרים, אינני מוכנה לוותר על פריט הלבוש הזה.

מבט מהצד על הבטן ופירוט- חולצה- דינה גלס, חצאית- A.A, סנדלים- fornarina, צמיד- diva

לזכר נוף ילדותי יצרתי אאוטפיט המורכב מחולצת פסים מיוחדת מאוד של המעצבת "דינה גלס" (אחת המעצבות המוכשרות ביותר בארץ), שלא מפסיקה לקצור מחמאות בכל מקום שאליה היא מגיעה, חצאית שחורה של אמריקן אפירל, סנדלי זהב שרכשתי שנה שעברה בפירנצה של פורנרינה (חברה איטלקית אהובה עליי שאני מקפידה לרכוש פריט אחד שלה בכל פעם שאני מגיעה לארץ הספגטי) וצמיד שלראשונה ראיתי על בלוגרית ומצאתי אותו לאחר מכן בארץ ב- DIVA . מקווה שהשבת שלכם הייתה שלווה. אני מרגישה מצויין לכל השואל. פשוט נפלא. הייתי שמחה לשוחח איתכם לעיתים קרובות יותר אך לצערי הזמן שלי קצר והמלאכה מרובה. מאחלת לכם שבוע מעולה. נתראה בקרוב!!!