שכבות של חום

הקור החודר ששרר בשבוע האחרון וגשמי הברכה ששטפו את מחוזותיי איפשרו לי לעשות דבר אחד בלבד! להיכנס למכונית, להעמיס את בני ולנוס למקום סגור ופושר. השמועות על מזג אוויר חמים ונעים בסוף השבוע ריחפו כענני שמחה הרבה לפני בואו והיה ברור לי שאת יום שישי הקרוב אני מבלה מחוץ לביתי. עם זאת רסיסי הקור שחדרו עמוק לגופי טרם נמסו וגרמו לי להתלבש בהיסוס שכבה על גבי שכבה. ללא ספק ה- סיבה שאני אוהבת את החורף היא מראה השכבות. היכולת ליצור מראה ייחודי באמצעות שילוב של פריטים (שעל פניו כל אחד מהם יכל להיות לבדו משעמם ובנאלי) קוסם בעיניי ואם לא די בכך הרי שבמזג אוויר לא יציב שכבות הם פיתרון הבצל הטוב ביותר לכל טמפרטורה שאתקל בה בדרכי.

עליי לציין שייתכן ומראה השכבות הושפע ישירות מהעובדה שמאז שנולד בני אני תוהה מדי יום כמה שכבות להלביש אותו (מעבר לדאגה אימהית אני חוששת פן הוא יחלה, חס ושלום, ויטריף את לילותיי בבכי מתמשך) וכך יוצא שאני מאלתרת בין פריטי הלבוש (המתרבים, באופן קוסמי, עליי לציין!), משלבת מכנסיים עם גוזיה (כן,כן, גם לתינוקות יש כזה ביטוי), עוטפת באוורול ונופחת את נשמתי בדיון (שנדמה שלא יהיה לו סוף) עם בן זוגי האם באמת יש צורך בסווטשירט נוסף או לא. הכל כדי שנהיה מוכנים בפני כל מספר שיופיע במד המעלות.

אאוטפיט: חולצה- pepe jeans, חולצת משבצות- מנגו, ווסט- urban outfitters, חצאית- miss sixty, נעליים- סטיב מאדן

נחזור אליי. את מראה השכבות הרכבתי מפריטי לבוש שלא לבשתי הרבה זמן מהם נהניתי ליצור אאוטפיט קליל, יצירתי ומתקתק לכבוד השבת הקרבה. היום בבוקר כשנשאתי את עיני לשמים גיליתי שאכן השמועות נכונות וסוף השבוע הקרוב יהיה נעים ומלטף. מקווה שאתם מתכננים לצאת ולטייל. משטחים שלמים של כלניות בוהקים באדמדמותן, הופעתן של להקות הציפורים הנודדות כעת בשיאה והשמש מוסיפה קישוט של רקמת זהב לחורף הישראלי. אני מתכננת לבלות עם משפחתי המורחבת ולצבור כוחות לשבוע נוסף. מקווה שתהנו. שתהיה שבת שלום!

על חגורות מותן והחיים שאחרי

לאחרונה אני נוהגת לצפות בבגדים מאשר לרכוש אותם. השינויים שהגוף עובר לאורך ההריון ואחרי הלידה דורשים עבודה מאומצת לחזור לממדי העבר. כן, כן, לא נמניתי מאותן הנשים ברות המזל שאחרי הלידה גופן מתכווץ באופן קוסמי (אם תשאלו אותי) והן נראות כאילו לא ילדו לפני זמן קצר. עם זאת געגועיי לבגדיי האהובים שמביטים בי כל יום, כשאני פותחת את הארון לתור אחר פריט לבוש, בהחלט מדרבנים אותי לקום ולעשות מעשה. לבינתיים, מזל שבגדי ההריון היום עדכניים ומקסימים כך שאפשר להמשיך ללבוש אותן גם אחרי הלידה המיוחלת. גזרת ה- empire היא דוגמא מצויינת לכך.

שמלה-חנות מבזל,קרדיגן- ניו-יורק, חגורה-קרן וולף, גרביונים- המשביר לצרכן, מגפיים- pepe jeans

למען האמת, את השמלה הנוכחית רכשתי לאחר הלידה (טוב, לא אמרתי שלא קניתי בכלל!). כשראיתי אותה מיד התחברתי למראה הרומנטי ובד השיפון הנשפך. כחובבת אקססוריז מושבעת היה לי קשה עם העובדה שבתקופת ההריון השימוש בחגורות מצומצם (שלא נדבר על חגורות מותן) ולכן כעת אני מפצה על הזמן האבוד, מנערת את האבק ממגירת החגורות שלי ונותנת להן ביטוי (כל אחת בתורה!). את השמלה בחרתי ללבוש כשכבה מתחת לקרדיגן קשמיר שרכשתי בעבר מניו- יורק כך שהשילוב בין בד השיפון העדין וסריג הקשמיר יצרו שרוולים תפוחים ועם חגורת המותן שארזה את כל המתרחש נוצר מראה חורפי רומנטי ומלבב. לבינתיים הסופה שמתחוללת בחוץ מאלצת אותי להישאר בבית עם המלאך שלי (חופשת לידה בחורף הישראלי זה כיף אדיר!!!) אבל כשהשמש תפציע שוב אני מתכוננת לתור אחרי הפריט הבא....מבטיחה לעדכן...

כל אחת והבבי שלה

לכל אחת יש את המישהי המיוחדת שממש, אבל, ממש מכירה אותה טוב. לי יש את בבי! בבי היא חברתי הטובה שמסמלת עבורי יותר מכל את תקופת תל אביב המופלאה. שתי רווקות חולקות דירה במרכז תל אביב. מבלות, מכירות, "חופרות" אחת לשנייה עד השעות המאוחרות של הלילה, ישנות שעה ואז מתחילות יום מחדש. עוברות פרידות, אהבות, שמחות, אכזבות, הצלחות, במשך שנים!!!
בבי הייתה עבורי "בת הזוג האידאלית" לא פעם ציינתי בפניה שאם היא הייתה גבר הייתי מתחתנת איתה ללא היסוס! לאורך שנים היא עברה איתי את רגעי השפל והגאות וצלחה אותם בגבורה. כל פרידה מאהוב, כל התאהבות חדשה הייתה מלווה בדיווח מדוקדק היישר למיפקדת ה"בביות". אני לא יכולה לדמיין את חיי בתל אביב מבלי שדמותה עולה מולי. כל ספסל (תקופת הספסלים), כל גינה , כל חנות בגדים, כל שדרה עטופה בסיפור שנלקח מחיי הפרטיים ובכולם בבי מופיעה. כיום בזמן שאני מתפקדת כאמא ועקרתי לטובת חיים פסטורליים במושב, בבי עדיין חיה ונושמת את תל אביב. כל פעם שאני רוצה לשאוף קורטוב של עשן מכוניות, המולה ולגעת ברווקות אני נוסעת לבבי.





עם זאת עבודתה המטורפת (בבי אולי הגיע הזמן לשנות קריירה???) ועבודתי כאם במשרה מלאה (בימים אלה) לא מאפשרת לנו להיפגש בתדירות שהיינו רוצות ולכן אתן יכולות לדמיין מה רבה הייתה שמחתי כשהשבוע בבי הגיעה למושב. מעבר לעידכונים, רכילויות, חיבוקים אינסופיים וכמובן שופינג, החלטנו להצטלם. אחת מיני מעלותיה הרבות של בבי היא צילומיה המופלאים. ידעתי שהיא תשמח לתרום לבלוג ומכוון שבמשך שנים היינו חולקות אחת את ארונה של רעותה החלטתי שמן הראוי שנצטלם במחלצותינו. התמונות צולמו ביום סגרירי והכל מצולם בחלקת גן העדן שזכיתי לקרוא לה בית. בבי השתלבה יפה בנוף וזכתה לנשום אוויר צח לפני שעלתה לרכבת וחזרה לחיי העיר הרועשים והקסומים ואני?

אני חזרתי מהרכבת עם חיוך גדול לירוק שמקיף את חיי ושבוע הבא אזכה לטעום את העיר הגדולה כשאבקר את בבי!!! אני אוהבת אותך יפתי!!!